פורת יוסף ס

בה וכה"ג הקשו התוס' לר"ע ותרצתי לעיל דאיתא בלא קדושין יע"ש ומיהו היא גופא קשיא מנלן דהיא תועבה דאין צרתה תועבה דילמא ואין בניה תועבה דלא הוה ממזרים כו'. ועוד דאחרי אשר הוטמאה קאי אסוטה וכתב הכ"מ (בהל' גירושין פי"א) והבאתיו לעיל דוקא דגירשה ואח"כ נשאה דומיא דמח"ג וא"כ אמאי מסיק בסוף החולץ דהכל מודים בסוטה דתפסי בה קדושין ופירשו שם התוס' דאפילו גירשה ואמאי לרבא נימא דלא תפסי בה קידושין:

בשם חבירי המופלא ומופלג כבוד מוהר"ר חיים אברהם הלוי הורוויץ מזאלקווא:

דף מז ע"א ת"ר ושפטתם צדק כו' מעשה באחד כו' תוס' ד"ה יש לך עדים כ' ותימא אי הא דבעינן כו' יע"ש ובתוס' ד"ה נאמן אתה וא"ת היכי דמי כו' וי"ל דקסבר כר"ע אין קידושין תופסין בחייבי לאווין יע"ש:

בי"ד בהלכות גרים פסק הב"י כרבי יהודה דשמעתין דאין נאמן לפסול את הבנים וצ"ע דבהלכות אישות באבן העזר פסק הב"י דאין ממזר אלא מחייבי כריתות וא"כ הדרי קושית התוס' לדוכתי' ה"ד הגם שי"ל דלא סבר בזה כרבי יהודה דבת גר זכר כו' אלא כר"א או כר' יוסי מ"מ ה"ל לפרש ולא ליסתום יע"ש היטב עיין ברא"ש בקדושין:

ונלפע"ד ליישב תחלה תמי' ראשונה של התו' ד"ה יש לך עדים ואח"כ יתיישבו ממילא דברי הב"י ז"ל דהנה מבואר במי שאמר נתגיירתי ביני לבין עצמי תרי ריעותא הא' אף אם לא נאמין אותו הגר אלא שנתגייר בפני שלשה עכ"פ ניפסול בתו לכהונה כדעת התוס' לר"י דבת גר כ' משא"כ אי אמרינן דלמא נתגייר כלל ואוקמה אחזקת כשרות כפי' רש"י בשמעתין ואם נאמין אותו שנתגייר בינו לבין עצמו נפסול הוא ובניו מן הקהל ג"כ:

והשתא מ"ל כשבא הגר לפני ר' יהודה ושאל לו יש לך עדים שהית נכרי מקדם ונתגיירתה ועדיין יש לו להאמין עכ"פ לענין זה שיהא בניו נפסלין מן הכהונה אף אם לא נתגייר בינו לבין עצמו ומכיון שאמר אין לי עדים השיב לו ר' יהודה דאין נאמן ליפסול את הבנים כלל אפילו מן הכהונה אבל אם יש עדים שנתגייר בינו לבין עצמו ע"ז לא שאל לו דודאי אין לו ובזה נסתלק קושיא ראשונה ותמיהתם של התוס' ודוק:

ולפ"ז יתורץ נמי קושית העולם שמקשין על תירוץ הגמרא לדבריך כותי אתה כו' אמאי לא משני אין אדם משים עצמו רשע כיון שבא לעשות עצמו כותי משא"כ בזה בני וכעין זה כתבו תוס' (דף כ"ח) יע"ש אמנם לפמש"כ עדיין קושית הגמרא יעמוד במקומה דעכ"פ יהא נאמן ליפסול את בניו מן הכהונה דנאמין לו עכ"פ שנתגייר בפני שלשה דתו לא משים עצמו רשע בזה וע"ז הוצרך הגמרא לשנות דאין עדות לכותי גם בזה דאוקמינן אחזקת כשרות וישראל כשר הוא ובניו לקהל ולכהונה כנלפע"ד בסוגיא זו והשתא ממילא נסתלקו קושית התוס' שניה על הגמרא ועל הב"י בהא דאינו נאמן כלל אפילו ליפסול את בניו לכהונה משום דאוקמן אחזקת כשרות ועיין ש"ך שם משמע כדברינו וגם לא יקשה ג"כ ארבינא דמסיק בפרק קמא דגוי ועבד הבא על בת ישראל כשר יע"ש ותו לא מידי והתוס' קושטא דמילתא תירצו כיון דבאמת ר' יהודה סבר כרבי עקיבא ודוק:

שייך לעיל מאי קאמר ורבנן למיק' עליה בלאו והקשיתי להך לישנא דאין לוקין על לאו שבכללות אפילו חדא א"כ מאי נ"מ וי"ל לפי מה שכתבו התוס' (בדף ג') דטומאה דכתיב בלאו דוקא הוה כעריות א"ש יע"ש היטב:

בדף מט ע"ב בתוספת בד"ה סוטה נמי דהא תפשי בה קדושין פי' בקונטרס דלא פקעי קדושין הראשונים כו' עכ"ל והנה המשנה למלך נתקשה בדברי התוס' הללו (פי"ח מהלכות איסורי ביאה הלכה ה') וז"ל דהא אליביה דר"ע קיימינן הכא והוא לא חייש להך פירכא כו' עכ"ל וכתבתי לעיל בחדושינו דקושית התוס' דלמה ליה לאוקמי' בעולה וע"כ קרא דחיק ומוקים אנפשיה ואמאי לא בסוטה