פורת יוסף נט

בדף לד גמרא דשויא שליח כו' אלא בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג כו' לפ"ז תו לא צריך לשנוי דשויא שליח כיון דאיסור ב"א הוא דכולם בהדדי אתיין ועיין במשנה למלך הלכות אישות:

סליק פרק ארבעה אחין פרק רביעי החולין החולץ ליבמתו כו' ובתוס' בד"ה החולץ דמזיד הוא דאין שב מידיעתו הלשון מגומגם דמה שייך כאן אין שב מידיעתו דלגבי מזיד ואהא דאם הזיד' בכרת ולאו ושגג בקרבן אמרינן אין שב מידיעתו ועיין בריש פרק כלל גדול יע"ש והא ודאי דאשכוחי משכחת ליה קרבן בלאחר שלשה חדשים דשגג בלאו וכרת אלא דניחא ליה טפי בתוך ג' חדשים דהוה שוגג גמור דלא ידע אם היא מעוברת דומיא דשני חתיכות אחד שומן ואחד חלב ואינו יודע כו'. ובתי"ט מביא בשם הנימוקי יוסף דרוב נשים יולדת וולד קיימא ר"ל דהוה מזיד גמור אי יודע שא"א שלא במקום מצוה קיימא עליה בכרת ואף שיש להקשות דאכתי ספיקא הוה דרוב יולדת וולד קיימא ומיעוט שאין קיימא וסמוך מיעוט לחזקה שהרי אשה בחיי בעלה היתה עומדת בחזקת היתר ליבם וכה"ג אמרינן חזקה בפד"א גבי וכולן שהיו בהן קידושין יע"ש מ"מ לא שייך ביה חטאת כיון דידע דא"א כרת לא היה לו לכנוס בספק ומיהו אי לאו רוב נשים הוה ליה תו מיעוטא דסמוך מיעוטא להאי פלגא ותו לא מידי ודו"ק:

בדף מד ע"ב גמרא ועוד תניא המחזיר גרושתו כו' עכ"ל ראיתי לבאר בכאן מ"ש הר"מ בהל' גירושין ובכלל לאו זה דאחרי אשר הוטמאה הבא על אשתו לאחר שזינתה תחתיו בודאי כו' עיין במ"מ שפי' דכתב בה"א דאין לוקין עליו דהוה לאו שבכללות דכולל ג"כ מחזיר גרושתו עכ"ל. ויש להקשות מה שייך כאן לאו שבכללות דודאי אף דאמרינן אין לוקין על לאו שבכללות מ"מ חדא מיהא לקי כמו דמסיק בפסחים (דף מ"א ע"ב) דהלכה כלישנא בתרא דרבא דחדא מיהא לקי וכן פסק הר"מ בהל' קרבן פסח ובהלכות סנהדרין אכל נא ומבושל אינו לוקה אלא חדא ועיין בכ"מ שם ומיהו הא דאמרינן (בדף י"א) ורבנן למיקם עליה בלאו. אין להקשות להך לישנא דאפילו חדא לא לקי א"כ מאי נ"מ י"ל לעונש יתירא דליהוי ביה עונש לאו וכמו דכתבו התוס' במסכת מכות ריש אלו הלוקין לר"י דח"כ אין לוקין יע"ש:

אמנם יש לחקור חקירה אחת במחזיר גרושתו דמסיק במסכת קידושין (דף ע"ח ע"א) דבמחזיר גרושתו אינו לוקה עד שיקדש ויבעל כו' מ"ט להיות לו לאשה כו' ואמאי לא נימא דבקדושין לחוד לוקה ואי דלמה לי להיות לו לאשה. י"ל דאיצטריך דתופסין בה קידושין דאי לאו הכי ה"א לרבא דאמר במסכת תמורה דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני והרי אלמנה לכ"ג ומשני חילולין הוא עושה ואין עושה ממזרים הרי דבאלמנה אף שבקדושין לחוד אין איסור ואין עבירה לרבא דמסיק בקדושין מ"ט לא יקח משום לא יחלל ואפ"ה אי לאו למ"ד יתירא ה"א דלא תפסי בה קידושין כיון דרחמנא אמר לא תעביד עם ביאה והוא אמרם כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הוולד הולך אחר הפגום דהוה ביאה נמי כו' וא"כ במחזיר גרושה נימא דבקדושין לחוד לוקה ואיצטריך להיות לו לאשה לומר שקדושין תופסין בה כו' ונראה דע"כ קידושין תופסין בה דאי לאו הכי היא תועבה היאך משכחת ליה כיון דאין קדושין תופסין