פורת יוסף נח

אחר ודאי דמצי חייל וא"כ אין השגה על הר"מ איך שיהיה דכולל בשם אחד הוא כו'. ואין לומר דבכולל בעינן דוקא שניהן שווין כמו שביארנו לעיל וכאן אפשר דאיסור אשה ובתה הוה קל על חמור לבתו דלהר"מ דאשה ובתה דוקא בחיי אשתו בשריפה ולאחר מיתה בכרת ובתו חמירא כו' מ"מ אפשר דאין זה דומה למ"ש התוספת באחות אשתו דהתם מותר לגמרי לאחר מיתת אשתו וכדומה כו' ומ"ש הלחם משנה דנ"מ לקוברו בין רשעים גמורים היינו לא אצל נסקלין ונשרפין לא ידענא דהא אמר בסנהדרין וכל כך למה מפני שאין קוברין רשע חמור אצל רשע קל א"ה ארבעה ליהוי ומשני שתים גמירי ופירש"י הלכה למשה מסיני רק ב' קברות למיתת ב"ד וא"כ טפי להו מב' קברות כו'. ראיתי לכתוב כאן מה שאמרו בכריתות (פרק שלישי משנה גד"ה) יש בא ביאה אחת וחייב שש כו' והבא על בת בתו כו' לפירוש הר"מ דמחייב שתים בבא על בתו שהיא בת אשתו א"כ ליחשוב ח' חטאות דמצינו לאשכוחי מן הנשואין וחייב שתיים משום בת בתו ומשום בת בתה כו' כמ"ש לעיל ודאי אמתני' לא תיקשה דמיירי באונסין והא דלא חשיב ח' בנשואין יש לומר דמתני' לא מיירי אלא באיסור מוסיף ולא בב"א כמ"ש התי"ט ז"ל הקשה רבינו ברוך אמאי לא חשיב בת בנה שנשאה בתו לבן אשתו ותירץ דב"א הוא יעוין שם אמנם ראיתי בהרמב"ם (הל' שגגות פרק ד' הלכה ב') יש בועל בעילה אחת וחייב עליה שמונה חטאת כיצד יעקב היה לו סרח מזלפה כו' ומשום בתו ומשום אשת אב עכ"ל יש לתמוה על זה שהרי הוא ז"ל כתב נמצא שאיסור בת בתו ואיסור אחות אשה באין כאחת ורצה לומר דמיירי נמי ממש כמו ביעקב שהיה נשוי רחל ובא על זלפה הוה לי' סרח בת בתו ואחות אשתו כאחת מאביה מלבן וא"כ כיון דחשיב איסורי ב"א תשע הוה בת בתה של זלפה כיון דמיירי דומיא דיעקב שודאי ע"י ביאה וקדושין ומתני' מיירי אפשר שבא על זלפה תחלה ואח"כ נשאה לרחל דאיתוסף איסור על שאר אחיות דהוא איסור כולל (ועיין בתי"ט בפרק ג' דכריתות) וצ"ע:

בדף לג ע"א במאי קמיפלגי באיסור כולל ואליביה דר' יוסי הגלילי עיין במהרש"א ומהרש"ל ז"ל והנה מהרש"א ז"ל כתב דע"כ אם נאמר דתני בר קפרא הך ברייתא ולקוברו ע"כ הך כרב אדא הרצון דכיון דלקוברו לא בעינן איסור חע"א דאף דאין חל מ"מ לקוברו הוה כאלו עשה ב' כו' ומהרש"א תירץ דשאני הכי דאיסור ק"ל יע"ש:

ולפענ"ד נפלאו דבריהם ממני דודאי אם נאמר דלא תני הך ברייתא ולקוברו נמי בעינן איסור חע"א הא הך פלוגתא אליבא דר' יוסי הגלילי כו' ואם נאמר לשיטתיה דהבערה ללאו יצאה ולא ניחא ליה דבהא לא סבר כר"י אלא דמשמע ליה דהא דקאמר אליביה דר"י הגלילי היינו ממש לר"י כו' א"כ אפילו אם נאמר דלא תני הך ברייתא היאך יחול איסור שבת דהוה בלאו אאיסור זרות ואפילו אם נאמר בהצתת אליתה מ"מ שבת הותר במקדש כמ"ש התוס' לקמן וא"כ מה ענין איסור חע"א דהכי ודאי אינו חל דקל על חמור הוא ואם נאמר דאכתי לא אסיק הך דחולין דאתיא כר' יוסי דהא אמר דבהא פליגי דלבר קפרא ר"י סובר אין איסור חע"א אפילו בשוין ולא אסיק אדעתיה הך דחולין וא"כ נאמר דהשתא סבר דאפילו בקל על חמור חל כו' ובאמת דמסיק אדעתיה דהך דחולין אתיא כר"י הגלילי ור"י מודה בכולל דחייל וא"כ בקל על חמור מודה ר"י דלא חייל פריך שפיר ועל כרחך לקוברו בין רשעים גמורים אפילו אין איסור חע"א משא"כ השתא ה"א דאיסור חל על איסור אפילו בקל על חמור ולקוברו בין רשעים גמורים נמי תליא אי איסור חע"א או לאו מ"מ פשיטא דלא מקשה כלל דאפילו תנא בר קפרא הך ברייתא לקוברו לא שייך דאפילו אין איסור חע"א אפ"ה מעלה כאלו עשה ב' והכא לענין לחיובי' ב' לאוין כמה שהקשו התוס' לקמן ע"ש היטב דכיון דהשתא סבירא ליה דאיסור חע"א אפילו בקל על חמור כו' וצ"ע ודוק לפענ"ד: