פורת יוסף נו

מתני' ע"י ב"א דודאי חייל אף בקל על חמור דהרי ב"א עדיף ממוסיף כו' ומוסיף חייל אפי' קל על חמור. אמנם יש להסתפק בזה הרבה אי מודה הר"מ לדברי התוס' דבכולל בעינן דוקא שניהן שוות או אפילו בקל על חמור. ומה שהביאני לזה הוא דעיקר הוכחת התוס' הוא מההיא דחולין (דף ק"א) מאן ההיא תנא והנה בשניהן שוות בההיא דזר ששימש בשבת שהקשו דילמא בהצתת אליתה דשניהן לאוין הרי בהדיא היכא דשניהם שווין חל והתם סברי רבנן אף בשוין אינן חל אם לא באיסור חמור וכבר הקשיתי בחידושינו במסכת פסחים דמההיא דטמא שאכל קודש כו' אמר רב אשי ממאי דילמא טומאת בשר חמירא משמע לכאורה דבשניהן שוין לא פליג ומיהו יש לדחות דה"ק דילמא והוה כמו שניהן שוין כו' וכבר היה אפשר לומר דהתוס' הכי מביאין ראיה דלא תימא כיון דבמוסיף אין חילוק בין חמור לקל וחייל בכל ענין ה"ה בכולל לזה כתבו דהרי התם מפליג בין חמור לשוין בכולל אף שבמוסיף אין חילוק וא"כ נוכל לומר דפשיטא לי' דר"מ דהתם נמי מודה בקל על חמור דאינו חייל בכולל אף דבמוסיף אין חילוק כו' אבל יש ליישב בענין אחר והוא דודאי איסור נבילה על ג"ה מיקרי קל על חמור שהרי ג"ה נאסר במשהו כדמסיק בחולין ריש ג"ה דבריה הוא ונבילה אינו חייב אלא בכזית והוה קל על חמור כמ"ש התוס' וא"ת אמאי חל טריפה אאיסור אבר שאבר מן החי אפילו משהו בשר גידים ועצמות כו' יע"ש וא"כ הכי נמי וא"כ לר"מ אמאי חייל כו' וצריך לומר דר"מ ס"ל דג"ה מותר לגבוה והוה איסור מוסיף ולכך מיחייב שניים ורבנן דהתם דהוא ר"י הגלילי סובר דג"ה נאסור לגבוה ולא הוה מוסיף כמ"ש התוס' שם בחולין יע"ש היטב אמנם בש"ה ובעולה אף דבחד צד מיקרי ג"ה חמור דאיסור משהו מ"מ כיון ש"ה ועולה אסור בהנאה לשיטת התוס' אף דלא הוה מוסיף אין לתמוה בכך וחשיב שפיר איסור חמור דזה מוכרע יותר כמ"ש התוס' כאן מההיא דילמא טומאת בשר חמירא כו'. ולשיטת הר"מ א"ש טפי דהוה איסור מוסיף. ושפיר מביאין התוס' ראייה מההיא דחולין דקל על חמור אינו חל אמנם לשיטת הר"מ אין הוכחה דאפשר דהאי תנא לית ליה כולל כלל והא דמודים בג"ה של עולה היינו דמוסיף לשיטתיה דאיסור הנאה מוסיף כמו שביארנו בפתיחה. ואדרבה יש הוכחה דהר"מ סובר דאף בקל על חמור חייל בכולל שהרי פסק כר"מ דחייב שתיים אף דקל על חמור הוא כמ"ש לעיל דג"ה במשהו ונבילה דוקא בכזית כו'. גם מסתימת לשונו בהלכות מאכלות אסורות כתב הר"מ בא' מג' דרכים חל איסור על איסור כולל ומוסיף וב"א גם מדכללו בהדיה מוסיף ב"א משמע דאף בקל על חמור חייל:

והנה יש להסתפק בחמותו ונעשית אשת אב דודאי חייל איסור אשת אב אפילו אי לית ליה אחין מיגו דאיתוסיף איסורא על שאר העולם משום אשת איש דבמוסיף אפילו בשני שמות חייל מיבעיא לי אי מת האב אי חייב שתים כיון דעתה לית מוסיף או כיון דבחיי האב היה מקום לחול תו לא פקע. והנה בסנהדרין (דף פ"א ע"א) תניא אמר ר"י כיצד נדון בזיקה ראשונה הבאה עליו אשת איש ונעשית חמותו כו' ובתוספת בד"ה נדון בזיקה הראשונה לאו כללא הוה דחמותו ונעשית אב נדון באשת אב למ"ד סקילה חמורה דמוסיף הוא אם יש לו אחים עכ"ל והנה יש להקשות תיפוק ליה דאפילו לית ליה אחין הוה מוסיף מיגו דאיתסר על כל העולם משום אשת איש כו' אמנם כתבו זאת דאף לאחר מיתת האב כו' וש"מ דלא אמרינן כיון דהיה מקום לחול תו לא פקע:

וראיתי להרמב"ם בפי' המשניות עלה דנדון בזיקה ראשונה הבאה עליו והוא כמו שאבאר חמותו ונעשית אשת אב כו' אשת אב כו' ודאי דאיכא לקיומיה מילתיה באחרי מות אביו וגם אין אחים לאביו אמנם הר"מ ז"ל דרכו לכתוב לישנא דתלמודא והא בגמרא אמרינן אשת איש ונעשית חמותו. ואולי רמז לתרץ קושית התוס' הנ"ל דהא דר"י כללא וס"ל דשריפה חמורה וא"כ חמותו ונעשית