פורת יוסף נד

כדיוקא דרב אשי דמת ואח"כ גירש אסור ואח"כ כתב אבל אם כנס הנשוי נכריות מותרת עכ"ל והמהרש"ל כתב דטעמא דאסור בזיקה גזירה דילמא יתיר במת בלא גירש משא"כ בכנסה דליכא למיחש שמא יבא להתיר בלא גירש דצרת ערוה מיגמר גמירי כו' או דבזיקת איסור שאני משא"כ בכנסה דפקע זיקה ומ"ש הטור אבל אם כנס מותר קאי נמי בזיקה ומסתבר הוא דאי אשאר כבר כתב בסימן קע"ג) דאפילו כנס ולבסוף גירש מותר אלא דאתי לאשמעינן דאף בזיקה אפ"ה מותר וגם לאו דוקא לרבא מת בלא גירש הוא דאסור אלא אפילו גירש כיון דבזיקה כו' וגירסא אחרת היה להם בגמרא ומ"ש מהרש"א ז"ל דלא נזכר בשום פוסק דגירסא אחרת היה לרי"ף תמהני שהרי הלחם משנה כתב (בהל' יבם פרק ששי) וגם המ"מ כתבו דיש שינוי גירסאות יע"ש היטב והר"א ז"ל חולק עליו:

ומ"ש מהרש"א ז"ל בדברי רש"י דמת ואח"כ גירש בכנסה דוקא הוא דאסור הגם שיש להקשות מאי שנא במת בלא גירש דאסור אפילו לא כנסה כלל דזיקה ככנוסה דמיא וא"כ במת וגירש נמי כיון דכנסה ולבסוף גירש אסור מ"מ מצאתי להרבה מן המפרשים שכתבו כך אבל אינו מוסכם מכל הפוסקים שהרי הטור (בסימן קע"ה) כתב מת ואח"כ גי' אפי' בלא כנסה כלל אסור הרי ממש דלא כדבריו ועיין בתי"ט בד"א שכתב דמדיוקא דמתני' משמע דומיא דמתני' ואין זו הכרעה גמורה. ובאמת דברי רש"י ז"ל היה אפשר לפרש דמ"ש בשלמא אי לא כנסה היינו מיד היה מותר לינשא לאח השני דלא תיקשי והרי נעשית צרת אחות אשה בזיקה כעין קושית התוס' ותי' דאכתי הוה זיקת אח ראשון כל זמן ששניהם חיים כדעת בה"ג וענין אמרו כנסה שגירת לישנא דדיוקא דמתני' דמשמע בכנסה וכעין שכתב התי"ט ז"ל ומיהו ה"ה בלא כנסה אבל מאחר שמצאתי חילוקי דיעות בזה נימא דרש"י פוסק כהך דיעה דוקא בכנסה כו' ואיך שיהיה קשה מנלן לבדות סברא זאת אבל הנראה מדנקיט במתני' גירש אחד כו' וכנסה המגרש ומת כו' ולמה לי וכנסה המגרש הוה ליה למימר גירש אחד כו' ומת המגרש כו' זהו שאמרו למידק מיניה הא מת ואח"כ גירש בכהאי גוונא אפ"ה אסור אלא ודאי דדיוקא דדייקינן הכי הוא הא מת ואח"כ גירש וכנסה המגרש כו' ואפשר שזו כוונת החי"ט ז"ל אמנם כן לדעת מהרש"ל דודאי בכנסה מותר לסברת רב אשי נמי ודוקא בלא כנסה הוא דאסור א"כ יקשה הוה למיתני גירש מת ואח"כ מת שני למידק מיניה הא מת וא"כ גירש כו' ואפשר לומר דקא משמע לן סברת בה"ג ז"ל דכנסה המגרש והאיך נשאה והלא נעשה צרת אחות אשה בזיקה אלא בעוד ששניהן חיים כו' ודוק לפענ"ד:

ודע דיש להקשות מ"ש מהרש"ל דרבא ורב אשי לא פליגי והאיך יתכן זה לרב אשי דדייק הא מת כו' וא"כ לא ס"ל דמתני' זו ואצ"ל זו קתני כתירוצו דרבא ואף כנס ולבסוף גירש נמי לדידיה אסור כמו דדייקינן ממתני' ונראה ליישב דודאי ממתני' דלעיל השמיענו דאפילו כנס ולבסוף גירש שרי אלא דלמה לי מתני' דהכי לאו למידק מיניה דיוקא דרב אשי דמת ואח"כ גירש אסור דאין לומר דאשמעינן מת בלא גירש דה"ה מת ואח"כ גירש אסור דודאי אי דאיכא למיגזר אי דהוה מחמת זיקה איסור נפלה כו'. ועוד זו היא למעוטי מאי אי לאו הך מילתא. ובמשנה שלימה לא שייך לומר ביה לא זו אף זו כמ"ש התוס' לעיל וה"ה זו ואצ"ל זו לא שייך במשנה שלימה ע"ש וודאי לדיוקא אתי ודייקינן מיניה כל מה דאנו יכולין למידק מיניה כדיוקא בכל מתני' דההיא דלא קתני כו' לאיסור ומיהו דיקשה ליתני מת ואח"כ גירש וכנסה המגרש דמותרת נמי שמעינן מיניה דיוקא דבלא כנסה אסור דאי לאו הכי אין רבותא כלל בכנסה ולזה אמר רבא דמתניתין זו ואצ"ל זו קתני ומ"מ איתא לדיוקא כנ"ל דברי מהרש"ל נכונים וברורים ומ"ש הטור אפילו כבר כתב הלחם משנה דלא גרסינן ליה ועיין ב"ח ופרישה ובית שמואל באורך מזה יע"ש: