פורת יוסף נג

חמותו הוה בתה אחות אשתו מן האם לפחות ואי איפכא דבתה חמותו הוה אשה אם חמותו ושתיהן אסורות לו ואין לומר דאשה חמותו ומתה אשתו ובתה מותרת לו דלא הוה אחות אשתו לאחר מיתת אשתו דא"כ אכתי הוה אחות זקוקה לשיטת רש"י דחמותו לאחר מיתת אשתו אינה בכרת אלא בלאו דארור וכבר ביארנו זאת וא"כ חייבי לאוין מן התורה רמיא ליבום והוה אחות זקוקה אלא דאשה היתה לו אחות אשה ומותר לישא בתה ולשני היתה בתה אחות אשתו מן האב לחוד וזו לא היתה חמותה וק"ל:

ודע לפי הירושלמי שמביאין התוס' לעיל (בדף כ"א) דאשת חמיו אסורה לו ליכא למימר כך דתרוייהו אסורא ליה אלא דבתה היתה אסורא עליו דהיתה אשת אחיו מאמו ונשאה אחיו מאביו ומת וק"ל לפענ"ד:

בדף כט ע"א משנה ג' אחין ואחד מופנה כו' ובטור כתב ג' אחין שנים מהם נשואין ב' אחיות ומת א' מהן ואח"כ מת השני הר"ז אסורה עשה בה מאמר נמי חולצת והר"מ כתב ג' אחין שנים נשואין ב' אחיות מת אחד מהן ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת השני הר"ז חולצת ולא מתיבמת כו' דרכו לכתוב לשון מתני' וה"ה נמי לא עשה מאמר דקיימא לן יש זיקה אלא לאפוקי מדבית שמאי וק"ל:

בדף ל ע"א בתוס' בד"ה הראשונה לנפילה דומיא דפ"ב ובבא בתרא גרסינן השניה יוצאה כו' עכ"ל רצה לומר דלא ניחא להו כפירש"י וגירסתו לקמן במשנה הראשונה לנשואין דאף דבפ"ב ראשונה לנפילה שניה בנשואין והכי איכא למימר הראשונה שנשאה הבעל האחיות תחילה אלא דומיא דמתני' דלעיל משמע להו ולכך צריך למיגרס שנייה ומיהו אפשר לומר ראשונה לנפילה נמי שנפלה פעם ראשונה או במתני' דלעיל נמי ראשונה לנשואין ולנפילה ויהיו תרי משניות בגוונא חדא אלא דמשמע להו דומיא דפ"ב וליכא למימר ראשונה לנפילה שנפלה פעם ראשון תחילה דמתני' דפרק שני מסיק ראשונה היינו שנפלו ב' פעמים ודוק לפענ"ד:

שם במשנה ג' אחין ב' מהן נשואין ב' אחיות ואחד נשוי נכריות מת הנשוי נכריות כו' עשה בה מאמר ומת נכריות חולצת ולא מתיבמות עכ"ל מהרש"א ז"ל הקשה תיפוק ליה דאשת שני מתים כו' ולא ניחא ליה למימר מתני' ר"ש היא דאית לי' או מאמר קונה מן התורה או לא קני כלל וא"כ ליכא אשת שני מתים אלא דחיישינן שמא מאמר קונה או לאו ולכך צרתה חולצת ולא מתיבמת והוה סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם מ"מ לא ניחא ליה לומר כן דמתני' יחידאה הוא ומיהו בעיקר קושייתו יש ליישב דודאי הך שנאה ברישא כדמסיק שם וא"כ איצטריך ליה בין למ"ד יש זיקה ובין למ"ד אין זיקה לאפוקי מדב"ש דאמר מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה לא תיבעי כו' אלא מההיא דפרק כיצד דייק לה למ"ד אין זיקה מדנקיט מאמר דאי לאפוקי מדב"ש שמעינן מחדא מתני' יע"ש בתוס' מזה ריש פרק כיצד. ולמ"ד יש זיקה איצטריך תרתי אבל קושייתו הוא למ"ד יש זיקה דכתבו התוס' ריש כיצד לדידיה איצטריך תרתי דאי מחדא ה"א אין זיקה קמ"ל משנה יתירא דלאפוקי מדב"ש היא וא"כ תיקשי ליתני בההיא מתני' לחודיה עשה בה מאמר וה"ה בהך דחזיא ברישא להיתרא ודאי נמי דאיצטריך למיתני עשה בה מאמר דלא תימא להיתרא כו' אלא דלמה לי הך דריש כיצד עשה בה מאמר דע"כ ממתני' דהכי שמעינן לאפוקי מדב"ש דאי לאין זיקה בלא עשה מאמר נמי דהוה ליה אשת שני מתים אבל הנראה דריש כיצד ה"א אין זיקה ואי מתני' דהכא ה"א נמי אין זיקה ואה"נ לאפוקי מדב"ש לכך תני הני תרתי מה מתני' דהכי לאפוקי מדב"ש אף מתני' דריש כיצד נמי לאפוקי מדב"ש כנ"ל ליישב ודוק לענ"ד:

שם בגמרא טעמא דגירש כו' עיין במהרש"ל ומהרש"א והטור בא"ה (סימן קע"ג) בהל' יבום וחליצה כתב דאפילו כנס ולבסוף גירש מותר ופסק כרבא דאל"כ הוה ליה למיפסק כמשנה אחרונה ובסימן קע"ה הלכות אלו כתב