פורת יוסף נב

דילמא ימות הוא למ"ד אין זיקה דא"כ יקשה קושית מהדורא בתרא ועוד מה זה שכתבו התוספת ור"י איירי ביבם אחד הא ע"כ ר"י לא סבר כמ"ד אין זיקה לשיטת התוספת דאל"כ אפילו מתה ראשונה מותר בשניה כמו שביארנו לעיל אבל הנראה דבפרק כיצד אהא דמי שקידש אחת מב' אחיות דייקי התוס' שם וז"ל אור"י אף למ"ד יש זיקה לא גזרינן דילמא אתי ליבם ברישא כדמשמע בריש ד"א והיינו אי כפירושא דלימא לי' גזירה שמא ימות ולמ"ד אין זיקה ומשני ר"י למיתה לא חייש כו' ואמאי לא אכתי דילמא אתי ליבומי ברישא אלא דלמ"ד יש זיקה לא חיישינן אבל אי כפירושם דהכי נימא למ"ד יש זיקה פריך ומשני ולא מתיבמת קתני אפילו מתה ופריך גזירה שמא ימות אי אתי ליבומי אתי ליבומי בלא מתה ומשני ר"י למיתה לא חייש כלל ור"ל כיון דמיתה לא שכיח לא גזרו בהו רבנן וחזר ר"י מפי' זה ופי' כפירוש ראשון וכבר ביארנו דלמ"ד יש זיקה לא חיישינן דילמא אתי ליבומי ברישא כל זאת נראה לשיטת מהרש"ל אבל מהרש"א ז"ל דכתב דאף דלמאי דלא אסיק אדעתי' דר' יוחנן למיתה לא חייש מ"מ מילתא דלא שכיחא הוא אפשר לומר לדידיה דפריך למ"ד אין זיקה ויהיה פירושו למיתה לא חייש א"כ תתיבם אי אין זיקה אבל יראה דמשני ר"י למיתה לא חייש ולא גזרינן אטו בלא מתה ודוק היטב לפענ"ד:

והנה יש בזה שלש שיטות הרי"ף ז"ל פסק כשמואל דאף דהילכתא כרב באיסורי היינו היכא דמחולק אליביה דנפשיה משא"כ אמר למ"ד יש זיקה חליצה פסולה צריכה לחזור ואיהו סובר אין זיקה ליתא לכללא כו' ופסק כתירוצא בתרא דלמפטר צרה מלמפטר נפשה כו' והרא"ש פסק כתירוצא קמא ומטעמא דכתיבנא לעיל והרמב"ם פסק כרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין אפי' למפטר נפשה אפילו היכא דכי הדדי נינהו והנה להר"מ הא דקאמר ש"מ דכי הדדי נינהו ולא מיפטר חדא בחליצת חברתה ולהרי"ף ש"מ כי הדדי נינהו ופוטרת חברתה והיינו לתירוצא דהתחיל ולא התחיל ולהרא"ש ש"מ כי הדדי נינהו ופוטרת חברתה ואין חילוק בין למיפטר נפשה למיפטר צרתה וכרב אשי ותו לא מידי:

כתב הרמב"ם (בהלכות יבום פרק שביעי הלכה א') נפלו לפניו שתי אחיות ואינו יודע איזה נפלה ראשונה שתיהן חולצת ולא מתיבמת קדמו וכנסו כל אחד אחת מהאחיות מוציאין מידם והמ"מ ז"ל כתב דקאי אף למה שנזכר בראש הפרק דאינו יודע איזה מהן נפלה ראשונה עכ"ל הרבה יש לתמוה דהרי בהדיא אמרינן דאחיות אינו יודע מי שנאן ואי דלא ידעינן שני יאמר חבראי כו' ושוב אחר העיון מצאתי זאת הקושיא בבית שמואל בא"ה (סימן קע"ה) ואמנם אפשר לומר דודאי הא דכתב הר"מ ואם קדמו וכנסו היאך סתם דמשמע אף שכנס ראשון השניה דהוה אידך יבמה שהותרה כו' ואפ"ה אסורה לשני וז"א וכן כתב לעיל יע"ש. אמנם מ"ש בצחות לשונו ואם קדמו וכנסו כל אחד אחת מהאחיות וכן הב"י העתיק לשונו בש"ע כן משמע שלקחו שתיהן בב"א דבידי שמים א"א לצמצם כמו שפסק הר"מ בפ"ב דבכורות משא"כ בידי אדם אפשר לצמצם שהרי הר"מ בהל' שבת פסק דפרוץ כעומד מותר ומזה הוכיחו התוספת בבכורות (דף י"ח) ובחולין פרק השוחט דבידי אדם אפשר לצמצם וכן פסק הרא"ש בבכורות וא"כ ודאי דאם קדמו וכנסו בב"א מוציאין מידם וזה שאמר בצחות לשונו כל אחד אחת מהאחיות והא דלא מוקי בגמרא כן דבב"א י"ל דר"י לטעמיה דסבר דהילכתא דאפי' בידי אדם א"א לצמצם שהרי מוקי ההיא דשבועת העדות שכפרו שניהן בב"א אפילו תימא כרבנן והיינו דמוכח דאף בידי אדם לית הילכתא כר"י הגלילי כמ"ש התוספת כאן ומיהו אנן פסקינן כרבא דהוא בתרא דמוקי הך דשבועת העדות כר' יוסי כו' וא"ש מ"ש הרמב"ם דמוציאין מידם יע"ש:

שם ע"ב במתני' ג' אחין כו' אשה ובתה האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה לעיל פירש"י כגון חמותה כו' והכא א"א לפרש כן באשה ובתה דאי אשה