פורת יוסף נ

סובר כתירוצא דהתחיל ולא התחיל הוא כך דלמפטר נפשה אפילו זיקה גרועה מפקעת זיקה החשובה לגמרי ולמפטר צרה אפילו כי הדדי אינו יכול לפטור ואם נאמר כתירוצא דרב אשי דהתם זיקה צרתה חשובה טפי מזיקת אחיות הוא כך דלמפטר נפשה אפילו זיקה החשובה יכול לפטור אותה זיקה גרועה כמ"ש לעיל ולמפטר צרתה זיקה הגרועה אין יכול לפטור זיקה החשובה וכי הדדי לא נפשוט לא לאיסור ולא להיתר ורב אשי מצי סבר בין כתירוצא קמא ומאי אחד חולץ לכולן אאמצעית או כתירוצא בתרא דשאני למפטר נפשה מלפטר צרה כו' ותירוצא דהתחיל ולא התחיל על כרחך סובר כתירוצא בתרא דלעיל דשאני למיפטר נפשה מליפטר צרתה כיון דשינויא דהתחיל ולא התחיל סבר דזיקת האחיות וצרות כי הדדי נינהו כו'. ולפ"ז הא דקאמר לקמן בעלת הגט ובעלת המאמר איזה מהן עדיף הרצון דהילכתא כשמואל כמו שיתבאר בסמוך ואליביה קמיבעיא ליה הך בעיא והנה לפי תירוצא קמא דאין חילוק בין למיפטר נפשה ובין למיפטר צרה וכי הדדי נינהו אין צריכה חיזור קמיבעיא איזה מהן עדיף שיחלוץ להו ליפטור אידך ולא לחלוץ לזיקה הגרועה כו' ומסיק דכי הדדי נינהו ש"מ כו' הרצון ואיפשטא דאחד פוטר חבירו ולשנויא בתרא דשאני למיפטר נפשה מלמיפטר צרתה ש"מ כי הדדי נינהו ואין האחד פוטר חבירו וזה דוחק דמשמע דקאי אאיבעיא דש"מ כי הדדי ופוטר אחד חבירו כו' יע"ש היטב משא"כ אי אמרינן דשינויא בתרא כרב אשי ס"ל וא"כ מאי ניחותא הוא זה דכי הדדי נינהו אכתי איכא למיבעי למיפטר צרתה כי הדדי אי חליצה אחת פוטר חבירו או לאו ואין להקשות דע"כ דכי הדדי פוטר דאל"כ אמאי איצטריך רב אשי לשנוי דלא אלימא זיקה לשווי' צרה כערוה ולא ניחא ליה בתירוצא דהתחיל ולא התחיל. י"ל דזה דוחק לומר התחיל ולא התחיל דמשמע ליה חלץ לצרה אף שכבר התחיל כו' ואכתי לא נפשוט הבעיא אלא ע"כ צ"ל כתירוצא דהתחיל כו'. ולפ"ז א"ש מ"ש הרא"ש על מ"ש הרי"ף ז"ל כתירוצא בתרא דלעיל דשאני למיפטר נפשה מלמפטר צרתה וכתב הרא"ש דהא תירוצא קמא סובר כרב אשי וכרב אשי דהוה בתרא הוה לן למיפסק וכתב היש"ש דאף שאין משיבין הארי לאחר מותו מ"מ גם הוא לא היה לו להשיב ארי אחרי מותו דתי' בתרא מצי סבר בין כרב אשי ובין כתירוצא דהתחיל ולא התחיל כו' יע"ש היטב. ולפי מ"ש א"ש דאי פסקינן כתירוצא בתרא ע"כ דלא כרב אשי דאל"כ אכתי לא נפשוט הבעיא וצ"ל דלא כרב אשי וזה דוחק לומר דלא כרב אשי משא"כ לתירוצא קמא מצינו למימר שפיר כרב אשי וכי הדדי נינהו ופוטר האחד את חבירו ודוק היטב לפענ"ד:

שם ע"ב אמר רב שתי אחיות יבמות מתה אחת מהן הותרה כו' ואין צ"ל שמתה שנייה שמותר בראשונה כו' הא דאמר ואין צ"ל אף דכ"ש הוא י"ל לפי' ריב"ן דסובר דהואיל ונאסרה שייך נמי אף מאן דאמר אין זיקה ומשום ביטול מצות יבמין כו' וא"כ רב דאמר מתה ראשונה מותר בשניה היינו אף למ"ד יש זיקה דלא כפר"ת שהביאו התוס' דע"כ טעמי' דרב דבדרבנן לא אמרינן הואיל ונאסרה א"ש דהיא גופא אשמעינן דואין צ"ל מתה שניה דמותר בראשונה דהוה יבמה שהותרה כו' הרצון לכלול שניהם בסוג אחד דבין במתה ראשונה ובין במתה שניה מותר אף למ"ד יש זיקה דודאי במתה שניה דמותר בראשונה אף למ"ד יש זיקה מטעם יבמה שהותרה כ' ולפר"ח נמי היא גופא אתי לאשמעינן דואין צ"ל דהתם מותר מטעם יבמה שהותרה ואף למ"ד יש זיקה דמתה ראשונה דמותר בשניה דוקא למ"ד אין זיקה ואי לא הוה אמרו ואצ"ל ה"א דלא ס"ל כלל יבמה שהותרה והא דמתה ראשונה ע"כ למ"ד אין זיקה ולמ"ד יש זיקה אסור וה"ה איפכא לכך אמר דהתם טעמא דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרא הראשון והנה הא דמקשה לר' יוחנן ולא לרב י"ל מתרי טעמא או דרב מוקי למתני' כמ"ד יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזור דלא כפי' הר"ר אברהם מבורגיל כו' ורש"י