פורת יוסף מו

הקשתי זאת לעיל אמנם מהך (דף ע"ז) דהקשו התוס' מאי מקשה מצרי שנשא מנא לי' דפסול ואי דיליף מאלמנה לכ"ג מה להנך שכן לאו ותירצו אליביה דראב"י דיש חלל מחייבי עשה עכ"ל ואם כן ע"כ בבעולה לית לאו אלא חללה וממילא ה"ה בלא קידושין דלא חיללה כיון דלא הוה בלאו ודוק היטב:

שם ע"ב מתני' שנים שקידשו כו' בפירש"י בד"ה אין מוציאין מידם דכל חד אמר אנא שפיר מייבם וא"נ הוה איפכא מכי יבם השני הרי פקע זיקה מאידך עכ"ל לרווחא דמילתא פי' כן דאי נמי דאפילו לא מוציא זיקה מ"מ במידי דספיקא דרבנן הוא לא מפקינן מיניה דהרי בפד"א אמרינן אי דנפל שניהם ולא ידעינן הי מינייהו ברישא אמאי קדמו וכנסו יוציאו לימא כל חד אנא ראשונה מייבם ואי הוה איפכא ודאי הואיל ונאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית ומיהו כאן ודאי כל חד אמר ממ"נ אי אנא יבמה מיבם שפיר ואי נכריות ודאי דמכי יבם פקע זיקה לא שייך הואיל ונאסרה שעה אחת דלאו בזיקה הוא ועיין לקמן בחדושינו בפד"א מ"ש שם ובהא דאמרינן היו שנים ואחד האחד חולץ לשתיהם והשנים אחד חולץ וא' מייבם למאן דאמר יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין תקשה היאך מיבם שני והלא חליצה ראשונה פסולה דלא מצי מיבם לה כמבואר וא"כ צריכה חליצה גם משני והיאך יאמר שיבם שניה והלא אחות חלוצה להר"ר אברהם מבורגיל בפד"א דחליצה מטעם חיזור לאו אחות חלוצה הוא א"ש משא"כ לאינך קשה ולפי מ"ש התוספת בפד"א דחליצה פסולה היינו שמגרע כח הזיקה כו' יע"ש אבל איסור ביטול מצות יבמין לא הוה חליצה פסולה וא"כ אף מוקי רב למתני' כמ"ד יש זיקה א"ש דהכי לאו חליצה פסולה מיקרי דטעמא דהכי לאו משום אחות זקוקה אלא מטעם ספיקא דילמא לאו היבמה היא וא"כ אי לאו יבמה חליצה בטעות ולא מיקרי חליצה פסולה ורש"י ז"ל דמשמע מלשונו לקמן בפד"א דכיון דאסורה לו מיקרי חליצה פסולה לא קשה דאיהו סובר כפירוש הר"ר אברהם מבורגיל כמו שאבאר בפד"א יע"ש מיהו אי לאו הכי קשה מתני' שרש"י ז"ל סובר דרב מוקי למתני' ככולי עלמא וכן ההיא דארבעה אחין ודוק היטב:

ע"ש גמרא דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל איפכא לא ראיתי בחדושי גלאנטי בריש פרק כיצד שכתב דע"כ מתני' כמ"ד אין זיקה דאי יש זיקה לימא הואיל ונאסרה שעה אחת ולא ידענא דהא התוס' כתבו כאן דקושית הגמרא מאחד חולץ וא' מיבם כו' ומשני דהכי ספק כו' וק"ל לענ"ד:

בדף כד גמרא אימא בכור ליבם פשוט לא ליבם מה שמקשין העולם א"כ למה לי דכתיב איש שיהא היבם גדול הא אחיו שמת ע"כ היה גדול דאל"כ אין קידושין קטן כלום ולא ידענא דאחיו היה גדול והוא לא הביא שתי שערות דדינו עד רוב שנותיו הוה קטן ולכך איצטריך איש וק"ל:

עוד מקשין העולם אהא דקאמר אלמלא לא חטאו לא הוה מייתו ופריך פרשת יבמין דכתב רחמנא ל"ל ומקשין העולם אמאי לא פריך מקראי שקודם לזה ותירצו דאיתא דהא דאמרינן אלמלא לא חטאו לא הוה מייתו היינו בדרך פורענות הבן קודם לאב כו' א"כ מכל הנך קראי לא הוה קשה דמת האב תחילה משא"כ מפרשת יבמין ע"כ מוכח דהבן ימות קודם לאב דאל"כ אשת אחיו שלא היה בעולמו היכא משכחת ליה דכיון דמת הבן ע"כ שמת ג"כ האב תחלה והיאך מתקיים אשת אחיו שלא היה בעולמו דיבום מן האב עכ"ל וטעות הוא בידם אלמא לא שמת האב תחילה והניח אשתו מעוברת ואח"כ מת הבן ונולד לו אח דהתוס' כתבו בריש כיצד דע"כ עיקר קרא דכי ישבו ע"כ להניח מעוברת דאל"כ הוה ליה דרכיה דרכי נועם ואי קשיא דאכתי היאך מת הבן קודם אמו דזה ג"כ פורענות י"ל דהניח אביו אשתו מעוברת ולא היתה אמו דלא צריך מן האב ומן האם וק"ל. עוד מקשין העולם אמאי לא יליף דאזלינן בתר רובא מיבום דילמא לאו אחיו הוא ופוגע ביבמה לשוק ותירצו דמיירי באין אלא אח אחד עכ"ל והרצון ואין מיוחדים