פורת יוסף מב

מתים היא א"כ בא לומר דוקא בכה"ג שנייה חולצת ולא מתיבמת אבל בלא"ה מותר כהאי מתני' דפרק חרש (דף קי"ט) יע"ש בתוס' אלא דכבר אשמעינן התם. ומיהו אף דסתם ואח"כ מחלוקת הוא מ"מ חשיב הסתם כרבים לגבי יחיד ודוק:

בדף יח ע"א גמרא מכדי הני מתרי בתי קאתיין כו' הלשון מגומגם דמאי שנא בית אחד או ב' בתים ובלא"ה כתבו התוספת דאי אפשר להיות מבית אחד. אמנם יש להקשות ממתני' דמי שקידש אחת מב' אחיות הוה מצי למיפרך דקתני היו לזה א' ולזה שנים הא' חולץ ושנים הא' חולץ ואחד מיבם ואמאי לא שניהם מיבמין לפום סברא דהשתא דלא מסיק ביטול מצות יבמין אי לאו משום זיקה ומיהו בתירוצא מיתרצא הך דאף דלאו בבירור מבטל מצות יבמין מ"מ לכתחלה לא ודוק:

ע"ש בתוס' בד"ה דילמא אדמיבם חד כו' וריב"ן פי' הואיל ובשעת יבום לא ראוי וכן נראה כו' עכ"ל. יש להקשות דודאי לר' יוחנן דאמר יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתרא הראשון אה"נ דאמר אחיות אינו יודע מי שנאן אבל שאר אמוראי דסבירא להו דנאסרה ורב יהודה אליבא דשמואל נמי אמרה כמו דמסיק שם ושמואל אית ליה בהדיא בהחולץ גבי מתה אשתו דלא תחזור להיתרא הראשון א"ש ואפשר שרמזו דבד"א לא פריך ממתני' ד"א לרב משום דסבר אין זיקה ומוקי מתני' משום בטול מצות יבמין וגזרינן דילמא אתי ליבומי ברישא אבל לפי' ריב"ן תקשה לרב דאית ליה דלא אמרינן הואיל דלפ"ז יש להקשות אמאי נקטו בדבריהם יבמה שהותרה דבדרבנן אפילו מתה שנייה או חלץ לה מותר הראשון לייבם הראשונה וצ"ע:

בדף יט ר"ש פוטר משתיהן אף דר"ש לית ליה איסור חל על איסור אף במוסיף יכולים לקיים דמכי נפלה ראשונה אזלי איסור אשת אח כמ"ש בפרק ראשון בסברת מהרש"א משא"כ למאי דמסיק השתא דנפלה בב"א קשה דאיסור אשת אח חייל ולא אחות אשה ומיהו יש לומר דר"ש אית ליה ב"א דלשיטת התוס' דב"א עדיף ממוסיף כמ"ש התוס' (בדף ל"ב) יע"ש ולשיטת רש"י ג"כ א"ש באמת יע"ש היטב ודוק:

בדף כ קפסיק ותני לא שנא מהאירוסין ולא שנא מהנשואין כו' מקשין העולם אמאי לא מקשה מסיפא גרושה דליכא כי אם לאו והוה מצי למיפרך בלא קפסיק ותנא כו' והנה י"ל דאף בגרושה מצינו למימר דלכך לא מייבם כגון שנשאה אחיו בהיתר וגירשה וחזרה דבעלמא מותרת כמתני' דפרק חרש (דף קי"ט) יע"ש והכא אסורה לייבם דק"ו הוא במותר לה נאסרה דמתחלה היתה מותרת לבעלה כשגירשה נאסרה לו לאסור לה לא כ"ש ומיהו חליצה תיבעי דהק"ו לא מהני אלא לענין יבום ולא לענין חליצה והוה שפיר אלא מכח קפסיק ותני הוה מצי למיפרך וניחא ליה למיפרך מרישא אלא דאכתי ממזרת הוה מצי למיפרך אלא דכן דרך הגמרא להקשות מרישא אף ע"י דיוקא ממאי דהוה מצי למיפרך מסיפא דקתני (ברישא) [בהדיא] כו':

ודע דהא דקתני במתני' אחותה שהיא יבמתה מותרת דוקא איסור ערוה דלא הוה אחות זקוקה אבל היתה אחותה איסור עשה אף דחייבי עשה מן התורה אינן ראוין ליבום דמאי אולמיה הך עשה מהאי עשה אפ"ה אסור לייבם אחותה כיון דאכתי זקוקה זאת לחליצה כן כתוב מהרש"ל בים של שלמה יע"ש:

שם ע"ב גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה מהאי שמעתין מוכיח הרי"ף וכן פסק הר"מ (בהלכות אישות פרק ג') דהא דכל הבועל דעתו על גמר ביאה היינו דוקא במקדש בביאה אבל ביאה של אחר אירוסין לענין שיהא גומר אף העראה קונה ומש"ה מקשה שפיר לייתי עשה ולידחי לא תעשה דכיון דזיקה חשיב כאירוסין ותחילת ביאה קונה. אמנם דהר"מ (בהל' אישות פרק הנ"ל) כתב דמיד שיפריש בהעראה קונה בהעראה והלחם משנה הקשה עליו דהא סברא זו מבה"ג והוכיח דבקדושין (דף י') מסיק דדעתו על גמר ביאה וביבמות (דף נ"ט ע"ב) מסיק