פורת יוסף מא

אבל לתרומה כבר אסורה ר"ל דע"כ לא אמרו אלא לענין תרומה דבלא"ה אסורא ומ"מ חל עלי' שם זנות ללקי תרתי ומ"מ היה לבאר ר"ל אפשר דלא לקי ולכן היה לבאר דלקי משום זונה והרי כתב הרמב"ם (בפרק י"ח הלכה ג') וכן זר הבא על יבמה עשאה זונה הרי בפירוש אף דאין זר מעיקרא עשאה זונה. ואין להקשות דא"כ אמאי כתב (בפרק י"ז) כלל גדול אין איסור חל על איסור אם לא באחד מג' דרכים כו' וכן אלמנה גרושה וחללה זונה דוקא כסדר הזה ואמאי הא אפי' אי הוה זנות שלישי וחללה באחרונה יש ד' מלקות באין זר מעיקרא והוה מוסיף כו' יש לומר דהר"מ מילתא דפסיקא נקיט ודוק לפע"ד: ודע דראיתי בהר"מ בפרק הנ"ל הלכה ד' כהן שבא על מ"ט וכן אם בעל בעולה בלא נשואין לא עשאה חללה והנה לדעתו דזונה אף שאין עושה האיסור וחללה דוקא ע"י לאו. וכתב עוד (בפי"ח הלכה ב') אבל הנבעלת מאחד איסורי לאוין ואינן מיוחדים בכהנים הר"ז זונה לא ידעתי מהיכן הוציא דין זה דהא אין חללה אלא מאיסורי כהונה איצטריך קרא להכי וא"כ בזונה כל שאסורה להנשא ליהוי זונה וה"ה בעולה לכ"ג ואפשר מההיא דקדושין (דף ע"ו ע"ב) אלמנה כו' חייב מאי קסבר כו' ומאי קושיא הא זונה וחללה הוה איסור ב"א אלא דלא הוה זונה דוקא מאיסורי לאוין השוה בכל ולפי מ"ש לעיל דבחללה סובר הר"ם דלא עשאה חללה אלא דוקא היכא דעשה האיסור עפ"י זה יש לומר מה שכתבתי בפתיחה עלה דקאמר בקדושין אמר אביי כ"ג באלמנה לוקה שתים א' משום לא יקח וא' משום לא יחלל ולילקי משום לא יחלל זרעו בשלא גמר ביאתו כו' והנה לפי דעת המקשין דגמר ביאתו היה יכול להקשות דלילקי נמי משום חללה אי ביאה אחת עושה ב' איסורין כמ"ש הרשב"א מביאו המשנה למלך אלא דמיירי בקידש ע"י ביאה זו דלא כמ"ש רש"י וקי"ל כל הבועל דעתו על גמר ביאה וא"כ בכ"ג דודאי איכא איסורא אף בתחלת ביאה משום לא יחלל שמחללה משא"כ בכהן הדיוט דלא יחלל ליתא לשיטת הרמב"ם כהן גדול בגרושה כו' וא"כ מאי פריך אי הכי ללקי נמי משום לא יחלל זרעו וע"כ דלאו ללקות שתים דאין לוקין אלאו שבכללות אלא דחדוש זה יכול להשמיענו בכ"ה אלא דלא קשיא דבכ"ה הוה אמינא דביאה אחת עושה שני איסורין והא דלא לקי משום חללה י"ל דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ובתחלה לא עשה איסור כלל לא בקדושין דאין חלין אלא לבסוף ולא יחלל לית ביה ולא הוה חללה לשיטת הר"מ דכל שאינו עושה האיסור לא הוה חללה משא"כ בכ"ג דעושה האיסור בהעראה דלאו לא יחלל וע"כ דאין ביאה חדא עושה שני איסורין וע"כ דהר"מ סובר דביאה חדא עושה ב' איסורין אלא דלא נקיט חללה בכאן דנקיט לא יקח ולא יחלל ודוק היטב בכל מה שכתבנו: סליק פרק ראשון. פרק שני כיצד כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו עשה בה מאמר ומת שנייה חולצת ולא מתיבמת ובגמרא אמרו דמאמר לאפוקי דב"ש אין להק' לפירוש ריב"ן בפד"א (דף ל"ה) דאשת שני מתים הוה דאורייתא וגזרינן זאת הצרה משום דידה רצה לומר דצרת אשת שני