פורת יוסף מ

מק"ו אמנם לא ללקות משום זונה וההיא דכתובת חיישינן שנאנסה מנכרי ומיהו שאר חייבי לאוין כגון ממזרת כו' אפשר דאף מתרומה וכהונה לא פסלי בלא קידושין לדעת הרשב"א דכי תהיה משמע ע"י קידושין כדמסיק ראוי להוי' ואין להקשות מנא להר"מ דילמא דהא דקאמר איזהו זונה כל שנבעלה בעילת איסור דוקא ע"י קידושין ואי דאין איסור זונה חל על אלמנה או גרושה דע"כ כשגירשה מי שקידשה ז"א דבמוסיף וכולל או ב"א מצי חייל וכבר פסק הר"מ כן בהל' אלו פטור אלא דנראה דוחק דנבעלה משמע אפילו בזנות ומיהו אף ע"י קידושין הוה זונה לדעת הר"מ כנראה מה"ה בהל' אלו ודוק היטב בכל זה:

אמנם ראיתי לבאר דברי התוס' דהחולץ (דף מ"ד) שהקשו לר"ע מה לי במחזיר גרושה היא תועבה דלר"ע ממזר הוי ואי לצרה הא אין קידושין תופסין והנה לדעת הר"מ דכל חייבי לאוין אין איסור אפילו בלא קידושין שהרי כתב ה"ר אברהם בנו של הר"מ (בהל' אלו פט"ו) וזה לשונו מצרי ואדומי דור שלישי יבוא כו' וה"ה דור ראשון ושני אין איסור ע"י זנות וא"כ זונה דקרא ה"ק שאין ביאתה היתר כי אם בזנות וראה שכתב הר"מ בלשונו הצח (בפי"ח הלכה א') איזהו זונה כל שנבעלה בעילה שאסורה להנשא לו היינו שע"י קידושין אסורה. ולשאר הסוברים דאף בלא קידושין הוא אסור זונה דקרא ה"פ זונה שביאתה זמה הוא שאסורה כנ"ל ברור וא"כ במחזיר גרושה דהכל מודים שאין איסור לאו כדמסיק בקדושין (דף ע"ו) וא"כ בלא קדושין לאו ממזר הוא כיון דאין איסור לאו וזונה הוה אף להר"א דסובר כשיטת התוס' מ"מ הא לר"ע קיימינן ואין קדושין תופסין בחייבי לאוין ובתפיסת קדושין הוה זונה ודאי דאיצטריך היא תועבה ואין בניה תועבה דלא נילף מק"ו דאלמנה כו' יע"ש היטב. ואין להקשות מה לאלמנה שכן נפסלה לתרומה דמ"ג נמי אף שאין זר אצלה מעיקרא הא לר"ע דאין תופסין קידושין כתבו התוס' שם דהוה כמו זר מעיקרא כיון דאין קידושין תופסין יע"ש:

שוב האיר ה' עיני וראיתי שכתב הר"מ (בפרק הנ"ל הלכה ח') הא למדת שאין היותה זונה תלוי בביאת איסור שהרי הבא על הנדה ועל הקדשה לא הוה זונה אלא מטעם פגימתה ולכאורה הוא בבא שאינה צריכה אלא דקשיא ליה לשיטתו דכל חייבי לאוין אינן אסורים אלא דוקא ע"י קידושין ואמאי הוה זונה אלא מטעם פגימתה ע"ז הטעים דהא אין הדבר תלוי כו':

ועתה אני בא לפרש דין חללה אין חללה אלא מאיסורי כהונה לענין מלקות וה"ה לענין תרומה באין זר מעיקרא אלא כ"ג באלמנה אף שאין זר כו' ומיהו יש לחקור חקירה אחת דחייבי לאוין דאין זר מעיקרא אם בא עליה זר דנעשית זונה אם לוקה או לאו ונראה דלא לקי דכיון דכבר נאסרה והדין ההוא אבאר ראובן ושמעון אחים ומת ראובן ונפלה לפני שמעון כ"ג מן האירוסין דמן התורה מותרת ליבם כדמסיק ביבמות (בדף כ') ואח"כ בא עליה זר דודאי איסור בעולה אית בה ולא איסור אלמנה דאין סברא שיחול כיון שמקודם הוה במקום מצוה והוא מהיסוד שאמרנו למעלה בשם מהרש"א כיון דכבר הלך גבי בעל מום ששימש בטומאה ומיהו זונה הוה דאיסור ב"א הוא. ובזה א"ש דפריך ביבמות ולילף אלמנה מתמר מה להלן מן הנשואין קשה איך יחול איסור אלמנה על איסור בעולה ולא קשה מידי דמתחלה כשנשאה הוה א"א ולא חל איסור בעולה כלל וכשמת איסור בעולה ואיסור אלמנה בהדדי אתיין. ואמנם המשנה למלך כתב (בפי"ט בהל' אלו הלכה ה') לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם דכיון דלאו זר מעיקרא לאו זונה היא יע"ש ויש להקשות והלא אמרו כל שנבעלה בעילת אי' אלא לענין תרומה דנפקא מאיש זר כו' כנ"ל ברור ודברי המ"מ שהביא המשנה למלך יש לומר דה"ק דרבינו לא הזכיר כלל דבאין זר מעיקרא דלא פסלה מתרומה ונ"מ לענין זונה כגון זונה ונעשית חללה דלא חל דלא הוה מוסיף כיון דלא פסלה מתרומה ועכשיו חללה פסלה מתרומה והוה איסור מוסיף. ומ"ש המ"מ שלא אמרו כו'