פורת יוסף לט

אבל בזונה כה"ג אין וולדה פגום אמנם בחייבי כריתות אפילו אין זר אצלה מעיקרא פסלה כיון דחמירא אף למ"ד דקדושין תופסין בחייבי כריתות מ"מ פסלה וה"ה ממזר כותי ועבד מצרי ואדומי כולן היא פסולה וולדה פסולה ומפי השמועה למדנו ובת כהן כי תהיה לאיש זר פסלה מתרומה ובנה פגום מק"ו דאלמנה ועדיין צריכין אנו לידע הא דאמר רב אשי בקדושין (דף הנ"ל) כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה דאף דפסלה מתרומה מ"מ לא לקי עליה משום לאו דחללה וזהו אמרם אין חללה אלא מאיסורי כהונה ומיהו יש פי' אחר כמו שיתבאר בסמוך בעזה"י. אמנם הראז"ל השיג על הר"מ בפירש מהל' אלו דסבר כל שנבעלה בעילת איסור הוה זונה דלא כן דאף דפסלה מתרומה ומכהונה מ"מ לא לקי משום זונה ולא הוה זונה אלא שאין קידושין תופסין בה כגון ח"כ או כותי ועבד. אמנם יראה להמעיין שם במ"מ דישב דעת הר"מ דכל למעלה מפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ונראה דהר"א ז"ל בשיטת התוס' בהחולץ (דף מ"ד) שהקשו דמשמע מטעם זונה נפסלה מתרומה ותירצו דאה"נ דכלליה בהדיה חללה והנה אם נאמר דזונה כל שנבעלה בעילת איסור כולהו הוה לפסול מתרומה כמו חללה ואמאי מחזיר גרושתו דנמי בעילת איסור בלאו ואפ"ה לא פסלה מתרומה כמבואר בכמה מקומות אלא דזונה לא נכללה רק שאין קידושין תופסין בהן והר"מ בשיטת רש"י ז"ל דמכי תהיה לאיש ילפינן דפסלה מתרומה בזר אצלה מעיקרא ובקדושין פירש"י אהא דאמר אביי כהן הבא על אחותו זונה משוי לה ללקות ומיהו בח"כ הר"א נמי מודה דזונה:

אמנם יש לנו לומר שיטה אחרת בזה דזונה כל שנבעלה בעילת איסור ואפילו חייבי לאוין שאין זר אצלה מעיקרא ואי דכלליה ה"א אפילו שאין זר אצלה מעיקרא פסלה מתרומה לכך כתיב ובת כהן כו' דוקא שזר אצלה מעיקרא דקרא יתירא הוא דאי לפוסלה מכהונה מזונה נפקא וה"ה לענין תרומה אלא לומר דוקא זר אצלה מעיקרא כו' ונמעט שאין זר אצלה מעיקרא. וזה א' שיטת רש"י דפי' דמחזיר גרושה דלא הוה זר מעיקרא דאימעט מאיש זר דאל"כ ל"ל קרא הא מדכלליה בהדיה חללה סברא הוא לפסול מתרומה ול"ל כי תהיה לאיש זר דיתורא היא עיין (בדף ס"ח ע"ב) ביבמות אלא למעט אין זר מעיקרא. ומעתה יתישב תמיהת התוספת במקומינו. אלא שהתוס' סברי כדעת הר"א דזונה כל שאין קידושין תופסין ומעתה איצטריך ובת כהן כי תהיה לאיש זר לרבוי שאר חייבי לאוין דפסלה מתרומה עכ"פ ויש להקשות הא דאמר ביבמות (דף ס"ח ע"ב) א"ה נכרי ועבד לא ליפסלו מתרומה ואיך יאמר זאת והלא זונה היא נפסלה מדכלליה בהדיה חללה כמ"ש התוספת וגם מ"ש רש"י שם א"ה ח"כ לא קשה הא זונה הוה:

זה לשון הרמב"ם (בהל' אלו פי"ח דין ו') וז"ל זונה כל שנבעלה בעילת איסור אף בשוגג הוה זונה. ונראה לי דדין זה נלמוד במכ"ש לשיטתי' כמו שאבאר ואף שהרשב"א חולק עליו והוא דהר"מ דפסק כל חייבי לאוין שבעולם אינן לוקין עד שיקדש ויבעל ואפילו איסורא ליכא בלא קידושין כמו שהתבאר בפי"ו בכ"מ ובמ"מ יע"ש היטב וא"כ הר"מ דפסק דזונה כל שנבעלה בעילת איסור אפילו בזנות הוה זונה והא לית כאן איסור לאו כלל בממזרת וכדומה ואיסור דפנוי הבא על הפנויה אינו עושה זונה דלית הילכתא כר' אליעזר אלא ע"כ דזונה דקרא הכי קאמר שאין ביאתה היתר כי אם ע"י זנות וא"כ מכ"ש אשת ישראל באונס דהוה זונה מאחר דאין זונה תלוי באיסור שעשה אלא שאין ביאתה היתר כי אם ע"י זנות והמשנה למלך מביא בשם הרשב"א דבאונס לא הוה זונה והשיג עליו מההיא דכתובת תינוקת שירדה למלאות מן העין ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבכתובת לענין תרומה וכהונה פסולה דמכי תהיה לאיש זר משמע חייבי לאוין דזר אצלה או חייבי כריתות וכותי ועבד דממעטינן ושבה אל בית אבי' מי שיש אלמנה וגרושין וא"כ לפסול איירי וכהונה