פורת יוסף לז

צרת ערוה באמת משמע דפירש כן במתני' אהא דצרותיהן מותרת והא ליתא דהא אמו אנוסת אביו דלר' יהודה דהוא בלאו וע"כ תנא דמתני' סובר אפילו חייבי לאוין דשאר קדושין תופסין דאל"כ ליתני אנוסת אביו לחוד כמו שהוכיחו התוס'. ובברטנורה כתב עוד דה"ק שש עריות חמורות מאלו. מפני שנשואת לאחרים מותרת וקאי מפני שנשואת לאחרים טעם דמש"ה מותר. ודע דהא דקתני שש עריות מנינא אפשר דאתא למעוטי לריש לקיש דאמר החולץ ליבמתו הוא בלאו ועל שאר האחין בכרת על הצרה בין הוא ובין שאר האחין בכרת א"כ איכא למימר ביה מפני שנשואת לאחרים דאחין אין יכולין לינשא דאף לחלוץ אסורה בלאו דלא יבנה ונשואת לאחרים לכך צרותיהן מותרת אלא דלא מצי למתני דלר' שמעון דאית ליה בנולד ולבסוף יבם הוא דאסור ולא ביבום ולבסוף נולד א"כ לדידיה משכחת שהיתה נשואה לאחד מן האחים שנולד אחר שחלץ לה זה כמ"ש התוספת לעיל (בדף י' ע"ב) בד"ה לפי שאינן בצרת צרה יע"ש דאם נולד אח אחר שחליץ לה הוה כמו יבום ולבסוף נולד דמה לי יבום או חליצה ואם כן שפיר מצינו לאשכוחי שיהא נישאת לאחד מן האחין ולכך לא תני ליה ואתי המנין למעוטי זאת ואי הוה תני שש נשים חמורת מאלו כמו ברישא דקתני חמש עשרה נשים הוה אמינא דאתי למועטי נשים דלא קחשיב להו והיינו אנוסת אביו לחוד דאפילו אי הוה יכולין לינשא לאחים לא הוה פוטרת צרתה כמ"ש התוס' דתנא דידן אינו סובר כר"י בהא דחייבי לאוין קדושין תופסין אבל בהא לא הוה ידעינן הרצון דהוה אמינא מה דלא קחשיב ליה דאפשר דהחולץ ליבמתו הוה רק בלאו כר' יוחנן ולכך לא תני ליה דאפילו יכולין כו' אפ"ה אינה פוטרת צרתה לכך תני שש עריות משמע למעוטי עריות קאתי והיינו על כרחך החולץ ליבמתו דהוה נמי ערוה כו' וכר' שמעון כו' ומיהו לפי מה שכתב מהדורא בתרא בתוס' לעיל בד"ה לפי שאין בצרת צרה דאף לר"ש אינו מותר בנולד אח אח"כ דוקא כשקידשה החולץ קודם שנולד זה ולא כשנולד כן אף לאחר שחלוץ לה יע"ש שכתב טעם לזה א"כ יקשה אמאי לא תני הך במתני' וליתני ז' עריות חמורת מפני שנשואת לאחרים דלאחים אי אפשר לינשא בשום ענין כו' וגם לר' יוחנן יקשה מנינא למעוטי מאי כו' ודוק לפע"ד:

שם ע"ב רבא אמר טעמייהו דבית שמאי דאין איסור חל על איסור כו' עכ"ל הנה יש בכאן מקום עיון דהא ודאי דהיא גופא ודאי אסורה ליבום וגם מחליצה פטורה כמ"ש התוס' דאיסור אחות אשה מיתלא תלוי וקאי כו' ואף מחליצה פטורה ואם כן אכתי הוה צרתה צרת ערוה כמו איילונית דאינה ראוי' ליבום ודאי דצרתה פטורה אף דליכא אלא חדא איסורה והתוס' הקשו לעיל מ"ט דמאן דאמר דצרת איילונית מותרת ותירצו דהוה שלא במקום מצוה דאיילונית אינה ראוי' כלל ליבום משא"כ כאן ותדע דהא לקמן בפרק ד"א (דף ל"ב) מסיק דר"ש לית ליה איסור חל על איסור וכי אית ליה דצרתה מותרת להתייבם יע"ש דאמרינן איסור אחות אשה מיתלא תלוי וקאי יע"ש בתוס' שכתבו כן להדיא מידי דהוה אצרת איילונית ואף למאן דמתיר צרת איילונית קשה כאן כמ"ש:

אבל הנראה לי בזה דהתוס' הקשו מאי קושיא מ"ט דב"ש דילמא דלא דרשי לצרור דהא ודאי לא דרשי לצרור כיון דסברי דצרת ערוה מותרת ותירצו דמסתבר טפי לאוקמיה קרא בצרת ערוה ולפי זה משני שפיר דעל כרחך ליכא למדרש קרא הכי ואשה אל אחותה לא תקח לצרור על ידי יבום דהיאך משכחת ליה אי בנשא חי ואח"כ מת לא הוה כלל במקום מצוה ואי בנשא מת א"כ היאך מתוקמא קרא דחייב משום אשה אל אחותה והא לא חל כלל אשה אל אחותה דאין איסור חל על איסור כו' ודע דלב"ש ע"כ סבירא ליה דאפילו איסור בת אחת לא חייל דאל"כ אכתי משכחת ליה כגון דשוינהו שליח פירוש האחין וגם האחיות דכהאי גוונא מסיק (בדף ל"ג) יעוין שם ופגעו שליח בשליח דהשתא איסור אשת אח ואחות