פורת יוסף לו

בהיקשא דר' יונה דאיהו לית ליה הואיל כו' כמה שכתבתי לעיל וצרתה אסורה דכתיב אשר לא יבנה בית אחיו בית שהוא כולו בנוי ולא מקצתו עכ"ל באמת בגמרא לא מצינו לימוד זה ואף שיש לישב זאת אבל קשיא לי דא"כ ל"ל לצרור דהא איהו פסק כרבנן דר"ש דאחות זקוקה לאו דאורייתא הוא. וצ"ל דעליה ולצרור אתא לומר שלא במקום יבום שרי צרתה והא דכתב דצרתה אסורה משום לא יבנה נקיט פשיטות טפי ומיהו מלצרור נמי מוכח כן דבמקום יבום אסורא ומיהו זה אינו דהא כתב דערוה אסירא מעלי' א"כ טפי ה"ל למימר דגם צרתה מהאי טעמא אסירא מלצרור אלא דאדרבה דאיהו דריש ולקח ויבמה כרבנן דר' וא"כ אי לאו טעמא דבית שאין מקצתו בנוי א"כ מנא לן דשלא במקום מצוה שריא צרתה לכך אמר דצרתה אסירא משום בית שאין מקצתו בנוי וא"כ ל"ל לצרור אלא דה"ק קרא במקום עליה הוא דאסירא צרתה הא שלא במקום עליה מותרת ובחבורו כתב דערוה דאסירא ליבום מולקחה כר' וצ"ע דא"כ לצרור למאי אתא דאי למישרי צרה שלא במקום מצוה א"כ ע"כ דריש עלי' לג"ש ליבום וא"כ ל"ל ולקחה וצ"ע:

שם ע"ב איתמר כו' ובתוס' בד"ה ריש לקיש אמר כו' וא"ת אמאי לא תני כו' מפי' מהרש"ל אמאי לא תנא קידש אחד מהאחין ומת דלריש לקיש פטורה כו' ומהרש"א תמה עליו דה"ה דמצי למימר דאם שאר אחין חייבין עליה כרת או לא עכ"ל. ויש להקשות דאימא ריש לקיש אשמעינן דאף על שאר אחין אינו אסור לא משום אשת אח וחדא איסורא הוא דלא נילף מאשת אח להיתרא דחדא איסורא הוא ואפ"ה אשמעינן דפטורא משאר אחין מיבום וממילא בכרת דמשום לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן כמ"ש התוס' לעיל (בדף ו') יע"ש היטב. ועל קושית מהרש"א ז"ל אפשר לומר דלשיטת הרמב"ם דכל חייבי לאוין אינו לוקין עד שיקדש ויבעל כו' א"כ אפשר דהכי קאמר קידש א' מהאחין הוא אינו חייב כרת אבל לאו אית ביה אם בא עליה ודוקא קידש הא בלא קידש אינו חייב אפילו מלקות כו' ואפשר דאף התוס' יודו בזה להרמב"ם לריש לקיש דלא יבנה משמע דוקא ע"י קידושין לדידן לית הילכתא כוותיה אלא דקושייתו ליתני באם שקידש אחד מהאחין דהוא חייב לאו לריש לקיש ונמי שמעינן מיניה דבלא קידושין לאו לית ביה דאל"כ ליתני ביאה לחוד ומיהו האחין אפילו בלא קידושין דחייבי כריתות אין קידושין תופסין בהן כו' ודו"ק:

בדף יא ע"א אמר רב יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה ובתוספת אסורה לאו דוקא אלא אף מחליצה פטורה אין להקשות דהא ודאי אסורה שייך נמי בחליצה כמו דמסיק לעיל (בדף ג' ע"א) אלמא לא אם אתה אומר חולצת מתיבמת אלא דקשיא להו אמאי לא קאמר כלישנא דמתני' לומר שלא במקום מצוה מותרת והוה למימר פוטרת אלא דלא תטעה לומר דוקא אסורה מיבום ולא מחליצה לכך כתבו דלאו דוקא נקיט רב אסורה. והא דקאמר צרת סוטה אסורה ולא קאמר סוטה וצרתה אסורה דבשלמא במתני' לא איצטריך למיתני ערוה גופא דכבר תני במסכת כריתות שלשים ושש כריתות משא"כ סוטה דאכתי לא שמעינן בשום מקום ואין לומר דלסוטה לחודא לא צריך קרא דטומאה כתיב בה כעריות דבלא זה אסורה משום קל וחומר במותר לה נאסרה כו' דז"א דהק"ו לא מהניא אלא לענין יבום ולא לענין חליצה כמ"ש כל זה התוס' דאילו מבעל מי לא בעי גיטא אלא דנקיט לישנא דמתני' דפוטרת צרה כו' ועיין בחדושינו במ"ש לקמן ודוק:

בדף יב ע"ב אמר רבה בר ליואי גבול יש לה כו' עיין במהרש"א (בדף ב') ותבוא כאן על תוכן כוונת התוס' יע"ש:

בדף יג מתני' שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואת לאחרים צרותיהן מותרת בפרש"י והרמב"ם פירשו ומה היא חומרתן שאין יכולין לינשא לאחים אלא דמדברי הרמב"ם יראה דה"ק דאין יכולין לינשא לאחין ולפי זה אם נשאה אחיו צרתה מותרת לפי שאין זו