פורת יוסף לד

בהיקשא דר"י אמאי לא אמר הואיל ואין לומר דאמר תירץ יותר מרווח דא"כ קשיא באמת מנלן היכא דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דאסירא דנימא הואיל ואישתרי אישתרי דכיון דקרא איצטריך אפילו היכא דנשא חי ואח"כ נשא מת דסד"א בהיקשא דר' יונה א"כ בנשא מת אימא דמותר מטעם הואיל אלא דלית ליה הואיל ואמאי הקשו לרבא דוקא ואין לומר דאה"נ לתירוצא קמא היכא דנשא מת ומת דמותר דהא מכמה דוכתי מוכח דלא כן אלא דלרבא הוקשה להם בפשיטות טפי דאמר ערוה גופא לא צריכא קרא הוקשה הא ודאי דאיצטריך להיכא כו' ודע דהרמב"ם ז"ל כתב (בהל' קרבן פסח ובהל' מעשה הקרבנות ובהלכות תמידין ומוספין) דמצורע שחל שמיני בע"פ וראה קרי בו ביום לדידיה לאו דוקא בו ביום דאיהו ס"ל דביאה במקצת לא שמיה ביאה ולאו מטעם הואיל אלא לישנא דברייתא נקיט ועיין בהלכות ביאת מקדש יע"ש ודו"ק:

שם ע"ב ולקחה מלמד שמגרשה בגט ומחזירה כו' מכאן אין להשיב על מ"ש בספר פני יהושע במסכת קידושין (דף י' ע"ב) עלה דהך מילתא דפריך התם לר"י דיליף דאשה נקנית בביאה מבעולת בעל האי ובעלה מאי עביד ליה והקשה הרב הגדול בספרו פני יהושע דאיצטריך ובעלה לומר דאף ע"י ביאה מהני גט דהכי כתיב בקרא כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה ספר כריתות דהוה אמינא מי איכא מידי דלישראל מהני ולנכרי לא מהני גט והא דכתיב דגירושין מתירין הייתי אומר בע"י קידושי כסף דליכא למימר מי איכא מידי דבעולת בעל יש להם ולא קידושי כסף לכך כתיב ובעלה דאפי' ע"י ביאה מהני גט עכ"ל ואין להשיב על דבריו הא מוכח מכאן דחזינן שמגרשה בגט ומחזירה מוכח דגט מהני אף ע"י ביאה ע"י יבום יש לומר דיבום קונה אף הטיח בבהמה ובא על יבמתו או נתכוין לאשתו ותקפתו יבמתו דקנה אפילו לא נתכוין לה כלל אפילו לשם זנות כדמסיק בריש הבא על יבמתו ובאשה לא קניא ואפילו בגוי דקונה בזנות כמו שיתבאר לקמן מ"מ בעינן דוקא שיתכוין לה בזנות וא"כ ליכא מי איכא מידי ולכן מהני גירושין משא"כ בקידשה ע"י ביאה גמורה לכך איצטריך ובעלה. והוא תירץ בספרו דלרבי יוסי בן כיפר דמסיק ביבמות (דף י' ע"ב) דאחרי אשר הוטמאה היינו דוקא מחזיר גרושתו מן הנשואין א"כ מוכח דגט מהני אפילו ע"י ביאה והנה דבריו לכאורה תמוהין דמ"מ איך מוכח מיניה דהתם איירי שקידשה ע"י כסף והביאה אינו כדי לקנותה כו' ומאי ראייה מביא דמהני כאן גט אבל דבריו כנים דבבראשית רבה (פרשה בראשי' י"ט) כתוב שם אשה שהיתה עומדת בחלון ובאו שנים עליה הראשון קנאה והשני חייב משום אשת איש ופריך וכי מה עשה לה הראשון ומשני זאת אומרת ביאה בבני נח קונה שלא כדת אפילו בזנות וא"כ שפיר כתב דע"כ מאחרי אשר הוטמאה מוכח דלא אמרינן מי איכא מידי דהא כאן איירי בביאה אחר הקדושין ואמאי מהני גט דהא בבני נח בקדושין כה"ג לא מהני גט והמבין יבין כי דבריו ישרים וכנים. ולפי דבריו אף אני אומר דבלאו הכי אף לרבנן דר' יוסי בן כיפר מוכח דמהני גט בכה"ג דלר' יוחנן לשיטתיה פריך שפיר דאיהו מסיק בכתובות פרק נערה שנתפתתה דמוציא שם רע אינו לוקה אלא כשבעל וכתיב ביה לא יוכל לשלחה כל ימיו דאין הדברים הללו וכו' אלא כשבעל ול"ל לא יוכל כו' הא בלאו הכי אינו יכול לגרשה ואי דהתורה כו' דאי גירשה דחייב מלקות הא אנן פסקינן כרבא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקי וכאן לא מהני אמאי לקי אלא ודאי דמהני גירושין ופריך שפיר לר' יוחנן האי ובעלה מאי עבדי ליה:

בדף ט ע"א גמרא א"ל לוי לר' מאי איריא דתני חמש עשרה ליתני שש עשרה כו' ובפלוגתא לא קמיירי כו' עכ"ל מצינו למימר דאף דמיירי דאי עבר ונסיב מ"מ לא מצי למיתני במתני' אמו אנוסת אביו משום דר' יהודה ור"ע דסבירא להו אין קידושין