פורת יוסף לג

להיתרא והיכא דנשא חי ואח"כ נשא מת דליכא למימר הואיל ואישתרי כו' ואיצטריך עליה להיתרא כו' דיש לומר דכיון דאיכא לאוקמי עליה לאיסורא לגופא מוקמינן ממאי דנאמר עליה להיתרא בשלמא לעיל מקשה שפיר כיון דאי עליה לאיסורא לא הוה לגופא כו' וק"ל:

ע"ש סד"א אתיא בהיקשא דר' יונה הוקשו כל עריות כולן זה לזה. ראיתי לבאר כאן על דרך הפשוט והוא דהתוספת מקשין ע"ב וא"ת להנך תירוצים דלעיל מנלן למישרי צרה שלא במקום מצוה וי"ל כדרבי כו' אין להקשות דילמא הנך תירוצים נמי סברי הך רומיא דקראי אשה אל אחותה לא תקח לצרור וכתיב לגלות ערותה כו' ומוכח דשלא במקום מצוה שריא אלא דקשיא להו להנך תירוצים על הברייתא דקאמר שומע אני באחת מכל עריות האמורות בתורה דמשמע דאי לאו עליה ה"א דאחות אשה מיבמה דזה דוחק להם לומר דה"ק דאפילו אם נימא דמותרת הא כתב עליה כמ"ש התוספת לעיל בד"ה טעמא דזה דוחק להם לכן מיתרצי בפשיטות דודאי עיקר קרא לאיסורא לגופא היכא דנשא מת ומת כו' ולא קשיא נימא עליה להיתרא כיון דאיצטריך לאיסורא לגופא כמ"ש לעיל בסמוך ולישנא דברייתא מתיישב שפיר אלא דקשיא אימא להיפך במקום מצוה חדא אסירא כו' ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות ואי דא"כ לא יאמר עליה ה"א דבמקום מצוה שתיהן מותרת היכא דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי מטעם הואיל וערותה דחדא היכא משכחת ליה במקום מצוה היכא דנשא חי ואח"כ מת ולכך איצטריך עליה לערוה גופא לאיסורא היכא דנשא מת ומת כו' ואכתי איפוך אנא דבמקום מצוה חדא מותרת ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות כו' ולכך כתבו דאית ליה כדרבי ויבם ויבמה דבמקום מצוה הוא דאסירא צרה ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות כו'. ומיהו הך תירוצא דסד"א בהיקשא דר' יונה ע"כ לית ליה כלל הך רומיא דקראי אהדדי ערותה ולצרור כו' דאל"כ מאי קאמר סד"א תיתי בהיקשא דר' יונה ובמקום יבום שתיהן מותרת והיאך מצי למימר כן א"כ לגלות ערותה דחדא היכא משכחת ליה דלפום סברא דהשתא אין חילוק כלל בין נשא חי ואח"כ מת או נשא מת ומת ואח"כ נשא חי כו' אלא דלית ליה כלל הך רומיא דקראי אהדדי ושלא במקום מצוה מדרבי נפקא ליה כמ"ש התוספת לקמן:

העולה מדברינו דלתירוצא קמא מצינו למימר דאית ליה הך רומיא דקראי כו' והא דלא תירץ כתירוצא דרבא א"כ לגלות ערותה דחדא היכא משכחת ליה די"ל דרוצה ליישב לישנא דברייתא ג"כ והא דהוקשה להם לתוס' לעיל היינו לרבא אמאי לא מתרץ כך דעליה אתא לומר דבעלמא דחי דגם לתירוצו אינו מיישב לישנא דברייתא משא"כ להנך תירוצים ודאי דלא קשה מידי ולאידך שינויא ע"כ דלית ליה הך רומיא כלל. ואין להקשות סוף סוף תקשה דע"כ סבירא להו כדרבי ויבמה למישרי שלא במקום מצוה א"כ ממילא ידעינן דבמקום מצוה שתיהן אסורות וא"כ הוה לשנויי בפשיטות איך יכול לומר דעליה להיתרא או איך ס"ד דבהיקשא דר' יונה א"כ ויבמה למאי אתא וי"ל דילמא להיפך ויבמה לחדא והיינו במקום מצוה חדא מותרת ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות והרצון דויבמה חדא משמע ולאסור ערוה במקום מצוה דסד"א דבמקום מצוה שתיהן מותרת מהיקשא דר' יונה לכך כתיב ויבמה לחדא משמע כמ"ש התוספת שם ע"ב יעויין שם היטב ולכך איצטריך עליה למיסר ערוה במקום מצוה וע"כ ויבמה לומר במקום מצוה הוא דאסירא צרה כו' דאי ויבמה להתיר לצרה קאתי במקום מצוה וה"ק קרא ויבמה לחדא במקום יבום והיינו הצרה א"כ לא יאמר עליה דבלא"ה אמרינן ויבמה להא אתי דבמקום יבום חדא מותרת ושלא במקום מצוה שתיהן אסורות אלא ודאי ויבמה במקום מצוה הוא דאסירא תרווייהו וכן לאידך שינויא דהואיל ואישתרי אישתרי על כרחך יאמר כן ודוק לפענ"ד:

ובתוס' בד"ה רבא אמר ערוה גופא לא צריכא קרא כו' וא"ת וכי לית ליה לרבא דהואיל ואישתרי אישתרי כו' עכ"ל הא דלא הוקשה להם לעיל אתירוצא דסד"א אתיא