פורת יוסף לא

עליה שמעתתא דזבחים אמר עולא כו' והכ"מ כתב כיון דרבינא כו' יע"ש ולפי מה שכתבתי א"ש דהר"מ ז"ל יש לו הוכחה דלא כוותי' דמדחזינן רבא דהוא בתרא ואינך תירוצא שאמרו דמהיקשא דר' יונה ולא אמרו הואיל ואישתרי אישתרי כקושית התוספת וע"כ דלית ליה ביאה במקצת שמיה ביאה וכיון דרבא אמר כן פסק כוותיה והראב"ד ס"ל כתירץ השני שכתבו דלא אמרינן הואיל אלא היכא דחד לאו יע"ש היטב. ואדרבה מדחזינן בברייתא דנקיט דוקא וראה קרי בו ביום הא בלילה לא דמטעם הואיל הוא כמ"ש לעיל דאף דרבינא מסיק לענין מלקות איתמר מ"מ מטעם הואיל דבעינן בעידנא כו' ודוקא בו ביום כו':

עוד י"ל דהר"מ לשיטתיה אית ליה הוכחה דלית הילכתא כוותיה דעולא דביאה במקצת שמיה ביאה דהר"מ ז"ל פסק (בפרק ג' הלכה ט' ובפרק ד' הלכה ד') מהלכות ביאת מקדש דמחוסר כיפורים שנכנס לעזרת ישראל לוקה מכות מרדות מדרבנן ודעתו שם דבמחוסר כיפורים ליכא לא לאו ולא כרת אלא עשה דוטהרה דכתיב ביולדת מכלל שעד עכשיו היא טמאה ולכך לוקה מכת מרדות מדרבנן דעל כל העשין לוקה מדרבנן כמבואר במקומות אחרים וא"כ באמת תקשה אמאי זה יכנס הא בעידנא דמיעקר כו' ואי מטעם הואיל הא לא איתסר כלל מחוסר כיפורים בלאו זה כלל דנימא הואיל ואישתרי אישתרי כמה שכתבו התוס' בריש כל הפסולין אלא עשה הוא דאית ביה אלא ודאי דלית הילכתא כוותיה דעולא ועולא לפי סברתו על כרחך סובר דמחוסר כיפורים הוא בכרת דסובר דמחוסר כיפורים דזב כזב דמי כמו שביאר הכסף משנה והר"מ ז"ל פסק דלא כזב דמי יע"ש היטב וע"כ דלית הילכתא כוותי' גם בביאה במקצת כו' ומה דאמר אמר רבינא משמע דלא פליגי אתא אדלעיל לתרוצי הך קושיא דמצורע שחל שמיני שלו בערב פסח י"ל דבא לאיפלוגי על מה דקאמר אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא ע"ז אמר דלאו כן אלא לענין מלקות איתמר אבל מ"מ הקושיא צ"ל מטעם הואיל והר"מ לשיטתי' דסבירא ליה דבאמת מחוסר כיפורים אפילו לאו אין בו. והר"א לשיטתי' דהשיג בשני המקומות הללו וסובר דמחוסר כיפורים אית ביה כרת ושפיר מטעם הואיל כו':

ולפי זה א"ש מה דכתב הראב"ד א"א קשיא עליה שמעתתא דזבחים ואמרינן שיש בו כרת כתב הכ"מ דלמה לו להביא שיש בו כרת דהא באמת מסיק דלענין מלקות איתמר ואפשר דמש"ה כתב שיש בו כרת לפי ה"א ומטעם הואיל וע"כ דגם מחוסר כיפורים בכרת מטעם הואיל והשיג עליו על מ"ש דמחוסר כיפורים אינו בכרת כו':

ודע דראיתי להרמב"ם (בהל' ביאת מקדש פרק ד' הלכה ד') שכתב מחוסר כיפורים שעבד פטור מכלום וכן לענין ביאת מקדש דאין חייב כרת והראב"ד השיג עליו וכתב דבטבול יום היאך משכחת ליה והלא מחייב על השהי' עכ"ל. וכתב המשנה למלך דאם נאמר דהוכחת רבינו דמחוסר כיפורים פטור מכרת דאל"כ היאך מצינו מחוסר כיפורים ששמש שחייב מיתה ע"ז כתב הראב"ד דא"כ היאך מצינו בט"י יע"ש היטב. ולי נראה דבט"י משכחת ליה בפסח הבא בטומאה דנכנס לעשות פסח דאינו חייב כרת על הביאה וחייב על עבודה כו' משא"כ מחוסר כיפורים דמצורע וזב דאינו דוחה טומאה כו' ואדרבה עיקר הוכחת הראב"ד ממחוסר כיפורים דע"כ איך מצינו שחייב מיתה בעבד בטומאה והלא חייב על הביאה משא"כ בטמא מת וט"י דמצינו בקרבן צבור שנכנס לעבודת צבור דלא מיחייב על הביאה ועל השהי' אינו חייב דקיבל בידו אחת שני מזרקות של דם קרבן צבור ודם קרבן יחיד ולכך מיחייב אעבודת יחיד משא"כ במחוסר כיפורים דאינו דוחה אלא טומאת מת בלבד דדוחק לומר דמתני' דסנהדרין דקתני מחוסר כיפורים ששמש במיתה בקרבן צבור וכר"א דפרק אלו דברים דאמר אם דחקו זבין ומצורעין בפסח הבא בטומאה דפטורין דלית הלכתא כוותי' שהרי הר"מ פסק דלא כוותיה: