פורת יוסף ל

נראה דרש"י לשיטתי' שפירש בפסחים (דף צ"ב ע"א) פירש שם בהדיא כדברי התוספת דתנא דברייתא נמי מדרבנן אמר דיבוא עשה כו' אבל בזבחים ריש כל הפסולים (דף ל"ב) פירש דר"י פליגי עם תנא דברייתא דתנא דברייתא ס"ל דמחוסר כיפורים דזב וטבול יום דזב כזב דמי ואסור מן התורה במחנה לויה ור' יוחנן סובר דלאו כזב דמי ומדרבנן הוא כו' עכ"ל וא"כ א"ש דנקט קרי לרבותא דמן התורה הוא:

והנה בזבחים (דף ל"ב) אהא דאמר עולא ביאה במקצת לוקה פריך ממצורע שחל שמיני ומשני כו' רבינא אמר לענין מלקות איתמר הא דאמר ריש לקיש ביאה במקצת שמיה ביאה ולא לענין כרת ופירש"י ולא תקשה לן ממצורע כיון דליכא כרת כו' ולפ"ז הא דמייתי הכא ראייה הואיל ואישתרי אישתרי אינו מביא רק מדברי עולא ולא מתנא דבריית' דלפי האמת דלענין מלקות איתמר לית הוכחה. והתוספת ז"ל כתבו בד"ה רבא אמר ערוה גופא לא צריכא קרא וא"ת וכי לית ליה הואיל ואישתרי אישתרי וי"ל דרבא ס"ל דביאה במקצת לא שמיה ביאה וליכא הוכחה דאמרינן הואיל כו' ולפי מה שכתבתי צריך עיון דאמאי לא נימא דרבא ג"כ סבירא כעולא אמר ריש לקיש דביאה במקצת שמיה ביאה אלא דלענין מלקות איתמר כמו דמסיק רבינא וא"כ אין ראייה דאמרינן הואיל דעשה דחי ל"ת גרידא כו':

אבל הנראה לי בזה דהנה יש להקשות לפי האמת אכתי היאך אתי עשה דפסח ודוחה ל"ת הא בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה דפסח שוב מצאתי שהתוספת לשם הקשו זאת ותירצו דעשה דפסח דיש בו כרת דוחה ל"ת אף בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה כו' ובפסחים (דף נ"ט) עלה דמצורע ומחוסר כיפורים בע"פ דמביא קרבנותיו דעשה דפסח דחי הקשו הא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מתקיים עשה דפסח ותירצו דעשה דקיל לא בעינן בעידנא דוקא בלאו יראה שם מדבריהם דאין חילוק אלא דבלאו דחמיר מן עשה כדאמרי' ביבמות לאו ל"ת חמיר מיניה בעינן בעידנא דמיעקר לאו מיקיים עשה משא"כ בעשה דקיל לא בעינן בעידנא דמיעקר עשה לא מיקיים עשה כו' א"כ נראה דאף חילוק בין אי עשה דכרת או לאו לדחות ל"ת אף בעשה דכרת בעינן בעידנא דמיעקר לאו מיקיים עשה וא"כ יקשה ההיא דזבחים וע"כ צ"ל דאין לפי האמת דמסיק רבינא דלענין מלקות איתמר ולא לענין כרת אפ"ה צ"ל דמטעם הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו כו' ולכך יכנס דמטעם דחיי' לא הוה לדחות דבעידנא דמיעקר לאו דטומאה לא מיקיים עשה דפסח כו' כמו שהקשו התוספת בזבחים כו' וא"כ כתבו כאן שפיר וא"ת לרבא וכי לית ליה הואיל ואישתרי אישתרי דליכא למימר דלענין מלקות איתמר דמ"מ צ"ל מטעם הואיל כו' וע"כ תירצו דלית ליה כלל דעולא אמר ריש לקיש דביאה במקצת שמיה ביאה כו':

ואין להקשות א"כ לפ"ז תקשה לרש"י ז"ל דפירש דראה קרי לרבותא דהוה עשה מן התורה וכמ"ש לעיל דתנא דברייתא ס"ל דמחוסר כיפורים דזב וט"י דזב כזב דמי והוה מן התורה א"כ יקשה אמאי מותר לכנוס למחנה לויה דאי מטעם דחי' הא בעידנא כו' ואי מטעם הואיל ליתא דהתם לא איתסר כלל דמחוסר כיפורים מותר במחנה לויה כו' וליכא למימר הואיל י"ל דרש"י לשיטתי' שכתב אהא דרבינא אמר לענין מלקות איתמר ולא תותבי' ממצורע והיינו כמ"ש התוספת שם דעשה דפסח דחמיר דיש בו כרת לא בעינן בעידנא כו' א"ש דדוחה ל"ת ועשה דמחנה לויה כו'. אבל שיטת התוס' כאן כמ"ש בפסחים (דף נ"ט ע"א) וא"כ צ"ל מטעם הואיל ובמחנה לויה ע"כ מטעם דהוה רק דרבנן כו' ולא דאורייתא כו' והא דמייתי כאן ראייה ומנא תימרא דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי מייתי אף לפי האמת דמסיק רבינא דלענין מלקות איתמר כו' כמ"ש לעיל בסמוך:

ובזה יתישב מה שכתב הרמב"ם (בהלכות ביאת מקדש פרק ג' הלכה י"ח) שכתב טמא המכניס ידו למקדש הרי זה לוקה מכות מרדות מדרבנן והר"א בהשגותיו השיג עליו א"א קשיא