פורת יוסף כט

לגלוי אזקנו הא בלא זה ידעינן דזקנו משמע בין כהן וישראל דאל"כ ללאו גרידא לא איצטריך דנפקא מכלאים כו' אלא דהוה מצי למימר דכ"ע ס"ל דילפינן מכלאים בציצית ות"ק סובר דאיצטריך להקפת כל הראש דשמיה הקפה ותנא בתרא סבר דממילא ידעינן דהקפת כל הראש שמיה הקפה ואיך שיהיה יש להקשות לת"ק דמוקי ללאו דהקפה ואם אינו ענין כו' אמאי לא מוקי ליה לנזיר ואף דלקולא הוא לומר דדחי עשה ול"ת דנזיר מ"מ טפי מסתבר לאוקמיה לגופא ולהיתרא מלומר להקפה ואם אינו ענין כמה שכתבו התוספת לעיל בד"ה טעמא דקושית המקשין לימא עליה להיתרא אף דהוה לקולא לגופי' כו' וה"נ אי איתא דנזיר הוה שוה בכל כו' משא"כ לשיטת רש"י כאן דנזיר ג"כ אינו שוה בכל ומה שאמרו בנזיר דהוה שוה בכל היינו גבי שאר לאוין כו' א"ש דאף דמוקמינן לנזיר לא הוה לגופי' דכיון דלאו דנזיר שאינו שוה בכל ומוכח מזקנו דהוה ג"כ עשה ל"ת שאינו שוה בכל כו' וע"כ באם אינו ענין כמ"ש רש"י כאן א"כ שפיר אית לן לאוקמי' קרא ללאו דהקפה באם אינו ענין כו' ודוק היטב לפענ"ד:

ומה שהקשה מהר"ם מלובלין ז"ל לשיטת רש"י דפירש דנזיר הוה שאינו שוה בכל ויליף ליה באם אינו ענין א"כ מה מקשה לקמן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה הא לא קאי כלל אנזיר כו' עכ"ל. ונראה ליישב דהכי פריך דלהך תנא מנא לך דמוקי זקנו אכהן מצורע דילמא מוקי זקנו בישראל וא"כ איצטריך נזיר לגופי' דהוה עשה ול"ת שאין שוה בכל דבשלמא אי זקנו אכהן דהוה ג"כ עשה ול"ת כמה שכתבו התוס' שם א"ש משא"כ אי זקנו אישראל איצטריך נזיר לגופא ואי דא"כ ל"ל זקנו אלא אם אינו ענין דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה כו' וליכא למילף מיניה ואיצטריך זקנו לגופא כו' ודוק היטב:

שם ע"ב בתוספת בד"ה אלא כולה משעטנז נפקא כו' וגם מה שפי' רש"י דנוז היינו אריג ואין נראה דמאי שנא דשוע וטוי כל אחד בפני עצמו כו' עכ"ל הא ודאי דרש"י ז"ל דפירש נוז היינו אריג פי' נמי דשוע וטוי היינו נמי שניהם ביחד וכן הוא בהדיא בנדה (דף ס"א ע"ב) והוא ממש פירוש ריב"ן אלא דהוסיף נוז היינו אריג וא"כ אין קושיא דמאי שנא דהך נמי קאי שניהם ביחד אלא דכבר דחאו זאת מהלכה דא"כ כלאים בציצית היכי משכחת ליה וכיון שכן גם מה שפי' רש"י נוז היינו אריג לא יתכן דמאי שנא כו'. ועיין שם בנדה דהקשו על פירש"י דאי נוז היינו אריג מיחדיו נפקא דתוכף תכיפה אחת אינו חיבור ועוד דמאי פריך אימא או שוע או טוי או נוז ושוע בלא נוז היכי משכחת ליה דהוה חיבור עכ"ל ויש להקשות אימא דנוז למעוטי בעשה מהן לבדים דלא הוה כלאים דאינו חיבור וגם שוע לחוד או טוי לחוד כו' יע"ש היטב:

בדף ז ע"א לפירש"י ה"פ אלא לעולם בשחוט לי ובשול לי וליכא למילף מהכי דעשה דוחה ל"ת דשאני הכא דהכשר מצוה דהוא עדיף ולפ"ז הא דקאמר במקדש שכן הכשר מצוה הא תו ל"ל הא נפקא מכיבוד והקשו התוספת דמאי קושיא אדרבה מכיבוד ילפינן בעלמא דדחי ולכך איצטריך בבנין בית המקדש דלא דחי ולפירוש התוספת לעולם בלאו דמחמר ואפ"ה ליכא למילף בעלמא דלא דחי דשאני הכא שכן הכשר מצוה ולכך לא דחי כו' ופריך שפיר לקמן הכשר מצוה תיפוק ליה מהתם ואין להקשות דאדרבה מהתם ילפינן דאפילו הכשר מצוה דחי מדאיצטריך לומר דלא דחי דאדרבה נילף מהתם כמו שמקשין התוס' לעיל ודוק:

שם ע"ב גמרא אלא סד"א תיתי מהבערת בת כהן כו' וכתבו התוספת דה"ק דהסברא החיצונה דאינו דוחה ול"ל קרא אלא לומר דבעלמא דחי דאין לומר דהסברא החיצונה דדחי ואיצטריך דלא דחי א"כ נילף מהכא דלא דחי כו' ויש להקשות דלפ"ז אכתי תקשה מנא לן דה"ק קרא אף במקום מושבות אפ"ה לא תבערו נימא להיפך נאמר כאן מושבות בשבת ונאמר ברציחה מושבות אפילו במקום מושבות מותר ועליה לאיסורא כו' וצ"ע:

בדף ז ע"ב בתוספת בד"ה וראה קרי בו ביום כו' פי' הקונטרס כו' עכ"ל