פורת יוסף כח

דברים יעויין שם היטב אלא דנראה דלא אמרינן בכהאי גוונא דיו כיון דאיכא למימר שמה שאמרה תורה בגד הוה נמי שלשה על שלשה דלא אמרינן דיו אלא היכא שמה שאנו דנין לא נזכר כלל בתורה ואי אפשר לומר שזה אמרה תורה משא"כ כאן דאיכא למימר דמ"ש התורה בגד אפשר דהוה נמי שלשה בכלל ועיין במדות אהרן שכתב כן ועיין בקדושין על מה דרוצה למילף דכסף מאכיל בתרומה מק"ו דשפחה כנענית עלה דבג בג יע"ש היטב. או יאמר דודאי טומאת מת מצי למילף מק"ו מנגעים דיהא שלשה על שלשה בצמר ופשתים מהאי ק"ו גופא מנגעים ותו מצינו למילף שרצים מג"ש דבגד ועור ממת כדמסיק בבבא קמא גבי מפץ במת ובגזירה אמרינן דין מיניה ואוקי באתרא דכן הילכתא ולא איצטריך או בגד לשלשה על שלשה בצמר ופשתים:

אבל אחר העיון יש להקשות דק"ו פריכא הוא דהרי הרמב"ם ז"ל (בהל' נגעים פרק י"ג) כתב שם דפשוטי כלי עור שאין שם כלי עליו כלל מטמא בנגעים ומדין תורה קאמר כמה שכתב המשנה למלך שם יוכיחו דמטמאין בנגעים ואין מטמאין בשרצים דאין לומר מה לפשוטי כלי עור שכן אינן נעשין אוהל במחובר דפשוטי כלי עור נעשין אוהל במחובר דילפינן אוהל אוהל ממשכן ועיין שם במשנה למלך שכתב כן בהדיא דפשוטי כלי עור נעשין אוהל אפילו במחובר כו' ומיהו על הגאון הנ"ל אין תפיסה דהמשנה למלך נראה כמסתפק שם (בהל' כלים פרק א') אי דין נגעים שוה לשאר טומאת דאין מטמאין אלא בית קיבול דוקא יע"ש וא"כ אפשר דרש"י ס"ל דאין מטמא בנגעים פשוטי כלי עור ושפיר הוה ק"ו והתוספת סבירא להו כפי סברת הר"מ ז"ל ואיכא למימר פשוטי כלי עור יוכיחו כו' ועיין בהל' נגעים (פרק י"ג) ובהל' כלים (פרק א') ובהל' טומאת מת (פרק כ"ג) יעויין שם היטב. ויש לנו בזה דברים ארוכים ועמוקים ואין כאן מקומו ובמקום אחר אאריך מזה בעזה"י:

ובתוס' בד"ה מה ללאו דהקפה שכן אינו שוה בכל כו' וסוגיא דהכא סברא דאיצטריך ראשו לגלוי אזקנו כו' עכ"ל מפי' מהרש"א ז"ל ומיהו למה דמסיק ראשו לנזיר ע"כ הא דמוקי זקנו בין כהן ובין ישראל דזקנו משמע ליה כך עכ"ל ירצה בזה דלפי האמת דפריך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה וליכא למילף מיני' בעלמא דדחי א"כ מנא ליה דזקנו קאי אכהן דילמא בישראל דליכא למילף מנזיר שכן ישנו בשאלה ונזיר נמי איצטריך דלא מצי למילף מזקנו דהוה לאו שאין שוה בכל משא"כ נזיר לשיטת התוספת או דזקנו לא הוה רק ל"ת ועשה עשה ול"ת כו' אלא ע"כ דזקנו משמע בין כהן ובין ישראל אבל לפי ס"ד לא היה ידע כו' ומיהו באמת אין להקשות אמאי לא יליף מראשו דאידך תנא באם אינו ענין דהשתא ליכא למימר לגלוי אזקנו י"ל דתקשה הניחא למאן דיליף ראשו להקפה אלא למאן דמוקי לנזיר מנא ליה דתלמודא רוצה להוכיח אפי' אם נאמר דס"ל כרבנן דבי ר' ישמעאל כמה שכתבו התוספת תינח לתנא דבי ר' ישמעאל כו' אבל לשיטת רש"י ז"ל שפירש דהאי דנזיר אינו שוה בכל ויליף לה באם אינו ענין קשה דע"כ דס"ל דזקנו משמע ליה בין כהן ובין ישראל א"כ לפום סברא דהשתא אמאי לא יליף מראשו דהך תנא דמוקי ראשו ללאו גרידא וצ"ל כפי תירוץ ראשון של תוס' דאיכא למימר דאיצטריך להא גופא דהקפת כל הראש שמיה הקפה כו' וסוגיא דהכי סברה דבהא מחולקין הך תנא דלעיל סובר דהקפת כל הראש שמיה הקפה והך תנא ס"ל דהקפת כל הראש לא שמיה הקפה כו' דליכא למימר דכ"ע שמיה הקפה והך תנא דמוקי לנזיר ס"ל דמכלאים בציצית שמעינן דעשה דוחה ל"ת דהא הך סוגיא דהכא לפום סברא דהשתא אכתי לא ידעינן דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית כו':

ודע דהוה מצי למימר התם דבהא קמפלגי דמאן דמוקי ראשו ללאו גרידא סבר דזקנו לא משמע בין כהן ובין ישראל ואיצטריך ראשו לגלוי אזקנו ומאן דס"ל לנזיר סבר דזקנו משמע בין כהן ובין ישראל וע"כ ראשו לנזיר כו' אלא דא"כ לת"ק מנ"ל דעשה דוחה ל"ת וע"כ ג"כ מכלאים בציצית א"כ ל"ל ראשו