פורת יוסף כד

קשיא באמת דכתיב צמר ופשתים לאפנוי א"כ יקשה ל"ל הלכה למשה מסיני דקשר עליון דאורייתא הא מדשרי כלאים בציצית ש"מ דקשר עליון דאורייתא כו'. אבל הנראה לי בזה דרש"י ז"ל הוקשה לו דאכתי באמת דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ול"ת גרידא נפקא לן מכלאים בציצית אכתי נימא להיפך דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז ואי דמהיכי תיתי דידחה יש לומר דאי לאו קרא ה"א דשרי דקשר העליון לאו דאורייתא ולכך איצטריך למימר דאסור דצריך שיהא קשר והיא גופא אשמעינן דקשר העליון דאורייתא משא"כ דהלכה למשה מסיני הוא דקשר העליון דאורייתא ע"כ לומר דכלאים בציצית שרי רחמנא דאל"כ ל"ל דמהיכי תיתי דידחה כו' ובזה א"ש נמי הא דאיצטריך באמת ג"ש דתכלת תכלת ממשכן דחוטי ציצית בעינן שזורין דאי לאו הכי אין הכי נמי דידעינן דבעינן שזורין אלא דהוה אמינא להיפך דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז לאשמועינן דבעינן שזורין דאי לאו הכי ה"א דשרי דלא בעינן שזורין לכך איצטריך דאסור דבעינן שזורין משא"כ דנתקבלה ג"ש דבעינן שזורין אתי שפיר כו' כמ"ש לעיל בסמוך:

ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם (בהלכות ציצית פרק א' הלכה) אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה ובהשגות הר"א א"א לא כי אלא צריך לעשות שזורין ובספרי יליף לה תכלת תכלת ממשכן והכ"מ הביא תשובת הרמב"ם ז"ל מפני שלא מצאתי שום אדם שיאמר דבר זה זולת בספרי וסתם ספרי ר"ש היא ולכך לא כתבתי כמותו ואין לי סמך אחר בזה עכ"ל וכתב הכ"מ דיש לתמוה ומאי בכך כיון דלא מצינו שום חולק ומאי נ"מ אי סתם ספרי ר"ש ואולי מפני שראה חולשת הללו בדבריו כתב ואין לי סמך אחר בדבר עכ"ל ולי נראה ליישב זאת בהקדם מה שכתבנו לעיל דל"ל תכלת תכלת ממשכן הא מדשרי כלאים בציצית כו' ומ"ש לעיל דה"א להיפך במקום גדילים לא תלבש שעטנז חשיב זאת לדוחק דקרא מורה כך כמ"ש התוספת לקמן בד"ה כולה משעטנז נפקא דהכי משמע קרא לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מהם כו' (בדף ה' ע"ב) יעויין שם היטב והכי פירושו דלפי דפליגי אמוראי בנדה (דף ס"א ע"ב) כמו שיבואר לקמן ולחד אמורא ע"כ צ"ל דהך ג"ש לאו כ"ע גמירי דוקא סתם ספרי ר' שמעון הוא ולדידיה איצטריך ג"ש דלאינך ממילא מוכח דחוטי ציצית בעינן שזורין מדשרי כלאים בציצית רק לר"ש איצטריך וכיון דלהך אמורא לאו כ"ע גמירי להו ולאידך אמורא דהלכתא כוותיה אין הוכחה מכלאים בציצית דבעינן שזורין ושפיר פסק דאין צריכין להיות שזורין כיון דע"כ הך גזירה שוה לאידך לאו כ"ע גמירי להו כו' והוא דאיתא בנדה (דף ס"א) פלוגתא דאמוראי דחד אמר שעטנז בעינן כולה שוע וטוי ונוז מתקיף ליה מר זוטרא אימא או שוע או טוי או נוז כו' והרמב"ם ז"ל בהל' כלאים פסק כמר זוטרא דחדא הוה כלאים מן התורה כסתם מתני' הלבדין כלאים ומשמע מן התורה יע"ש וא"כ למאן דאית ליה דבעינן כולה וע"כ מוכח דציצית בעינן שזורים ול"ל ג"ש תכלת אך לר"ש א"ש דאיהו ע"כ אית ליה דהפנאה איצטריך לגופא דלית ליה כתנא דבי ר' ישמעאל דכל מקום שנאמר או לכדרבא איצטריך דשאר בגדים חייבין מן התורה ולית ליה כתנא דבי ר' ישמעאל דהתוס' מקשין (בדף ה' ע"ב) בד"ה כולה משעטנז נפקא וא"ת ול"ל קרא דעשה דוחה ל"ת תיפוק ליה מדאיצטריך קרא דשריפת קדשים אינם דוחים י"ט משום דאפשר להמתין הא לאו הכי דחי ויש לומר דה"א דאפילו אוכל נפש שרי ולמ"ד נדרים ונדבות אין קריבים בי"ט א"כ מוכח מדאיצטריך שריפת קדשים והכא קאמר למ"ד קריבים עכ"ל ור"ש אית ליה בהדיא בביצה (דף כ') דנדרים ונדבות אין קריבים בי"ט וא"כ מוכח דעשה דוחה ל"ת משריפת קדשים והפנאה ע"כ לכדרבא ולית ליה כתנא דבי ר' ישמעאל וכיון שכן איצטריך ג"ש דבעינן שזורים דמכלאים בציצית ליכא למילף דע"כ הפנאה לדרשא אחרינא אתי לכדרבא כו' משא"כ לתנא דבי ר' ישמעאל ואינך דאין חייב אלא דוקא בבגד בציצית צ"ופ ולא שאר בגדים