פורת יוסף כג

במצורע וא"כ שפיר מצינו למילף באם אינו ענין כו' ולשיטת התוס' לקמן דסברי דלאו דנזיר הוה שוה בכל אינו צודק זאת לכך תירץ דלאו ועשה שאינו שוה בכל שפיר ילפינן מיניה לאו ועשה ששוה בכל הוא לשיטת התוספת דלשיטת רש"י ע"כ ליכא למימר הכי דא"כ אמאי לא יליף מראשו דעשה ול"ת שאינו שוה בכל לשיטת רש"י כמה שכתבנו בסמוך. אלא דלפי סברתו לשיטת התוס' דשקולין הם הדרא קושיא לדוכתי' דאדרבא נימא להיפך במקום גדילים לא תלבש שעטנז דלא נילף דדחי מעשה דיבום ואי דעשה דציצית אינו שוה בכל הא גם הל"ת אינו שוה בכל ושקולים הם וצריך לחלק דמדחזינן עשה שאין שוה בכל דוחה ל"ת שאין שוה בכל שפיר ילפינן דעשה ששוה בכל דוחה ל"ת ששוה בכל אבל מדחזינן איפכא לא ומשום זה (אי) אפשר דהניח בצ"ע יע"ש היטב ודוק היטב:

שם ע"ב בגמרא ואיבעית אימא משום דמופנה מכדי כו'. הרצון דלמה לי לבישה כלל ואי דלא הוה ידעינן דדוקא צמר ופשתים אסור הא בהעלאה כתיב בגד וכל מקום דכתיב בגד הוה צ"ופ דאפשר דידע מתנא דבי ר' ישמעאל או דקשיא לכתוב העלאה וצ"ופ גבי העלאה ול"ל לבישה ואין לומר דה"א דלבישה כל תרי מיני אסור כיון דלבישה לא כתיב כלל אלא מכ"ש דהעלאה דיו לבא מהדין להיות כנדון משא"כ לבתר דמסיק דלבישה איצטריך למימר העלאה דומיא דלבישה שפיר איצטריך צמר ופשתים בלבישה דה"א כל תרי מיני אסור בלבישה אלא דאכתי תקשה מאי פריך ואכתי איצטריך צ"ופ הא לא איצטריך אלא דלכתוב בגד גבי לבישה וכל שנאמר בגד צ"ופ וכ"ש העלאה ואי דלא הוה ידעינן העלאה דומיא דלבישה דהשתא איצטריך לבישה לגופא דאי לא הוה כתיב כלל ה"א גם בהעלאה כל תרי מיני אסור דהשתא לא כתיב בגד לכך איצטריך לבישה וכ"ש העלאה דוקא צמר ופשתי' זה אינו דאכתי יקשה ל"ל לבישה ולכתוב בגד גבי העלאה אלא ע"כ העלאה דומיא דלבישה וא"כ אכתי צמר ופשתים להפנאה ועיין בפרק במה מדליקין מזה ולקמן נבאר קצת מסוגיא דצמר ופשתים בעזה"י:

ע"ש בתוספת בד"ה טעמא דכתב רחמנא כו' וא"ת דילמא בלא שוע טוי ונוז ויש לומר דחוטי ציצית בעינן שזורין כדילפינן בספרי תכלת תכלת ממשכן כו' עכ"ל. רצונם דילמא אי לאו הפנאה הייתי אומר בלא שזורין דחוטי ציצית לא בעינן שזורין ולכך איצטריך הפנאה וע"כ חוטי ציצית בעינן שזורין דאל"כ ק' היאך דחי וכלאים בציצית דשרי רחמנא למה לי הא אפשר למיעבד בלא שזורין וכל מקום שאתה יכול לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת כדריש לקיש וכהאי גוונא אמרינן במנחות (דף ל"ט) בפרק התכלת אמר רבא ש"מ קשר עליון דאורייתא דאי לאו הכי כלאים בציצית דשרי רחמנא ל"ל כו' ועל זה תירצו דבלאו הכי ילפינן תכלת תכלת ממשכן דחוטי ציצית בעינן שזורין. אלא דלפ"ז תקשה באמת דאיתא הפנאה לתנא דבי ר"י דכלאים בציצית שרי וא"כ ממילא מוכח דציצית בעינן שזורים ול"ל הגזירה שוה דנתקבלה בסיני דחוטי ציצית בעינן שזורים דע"כ בעינן שזורים דאי לאו הכי כלאים בציצית דשרי לן רחמנא ל"ל כמ"ש לעיל ואין לומר דהך ג"ש לאו אליבי' דכ"ע ולתנא דבי ר' ישמעאל בלאו הכי מוכח דבעינן שזורין ולא גמיר הך ג"ש א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתי' דמאי פריך ולתנא דבי ר"י כו' אי לא הוה הפנאה לא הוה ידעינן כלל דבעינן שזורין כו':

וראיתי לרש"י ז"ל במנחות עלה דהך אמר רבא ש"מ קשר העליון דאורייתא פירש"י ש"מ קשר עליון דאורייתא הלכה למשה מסיני והוא לכאורה בלי מובן כלל דאמאי לא מוכח מדחזינן כלאים בציצית דשרי רחמנא ואין לומר דרוצה לתרץ קושית התוספת דשם ודהכא דהקשו דמאי פריך ל"ל הפנאה כו' ומאי קושיא אימא בלא קשר ולכך כתב רש"י דודאי הלכה למשה מסיני דקשר עליון דאורייתא אלא דרבא הוכיח זאת דע"כ דקשר העליון הלכה למשה מסיני דאל"כ כלאים דשרי רחמנא ל"ל וכה"ג כתבו התוספת שם יע"ש היטב א"כ