פורת יוסף כב

דאי צריכא קרא ויליף ליה ולקחה כדהביא הר"מ ז"ל אין בו כרת אלא דאשת את אלא דליתא כיון דהדרא אהדריה לאיסוריה קמא וממילא קיימא באיסור אחות אשה ג"כ וא"כ מאי קאמר עונש מניין ולולי דברי רש"י ז"ל הייתי אומר דעונש מניין אצרה קאי דאף דכתיב לצרור דצרת ערוה אסורה ליבום מ"מ אפשר דלית ביה אלא לאו וכרת דאשת אח דודאי אף צרתה כיון דהתורה אסרה בפירוש תו הוה אשת אח שלא במקום מצוה אלא דקאמר עונש מניין שיהא חייב אצרה ב' חטאת בשוגג כו' לולי רש"י ז"ל דפי' עונש מניין אם יבם ערוה או צרתה יע"ש וצ"ע ודוק לענ"ד:

ובתוס' בד"ה טעמא דכתב רחמנא עלי' כו' ורבא לא צריך לומר אלא להיתרא לא מצית אמרת כו' עכ"ל דברי מהדורא בתרא בזה המה ברורין לי דודאי לפי דעת התוס' דלכ"ע אין עשה דוחה ל"ת דההיא דכיבוד אב מוקי ליה בלאו דמחמר ואיצטריך לומר למישרי שלא במקום מצוה אלא דלא היה צריך לומר ערוה גופא לא צריכא קרא דהמקשן ג"כ היה סבור דערוה לא צריכא קרא אלא לאשמעינן דבעלמא דחי ופריך דהוה להיתרא דהוה לגופא והיה ליה לומר דלהיתרא לא מצית אמרת כו' ומיהו בזה לחוד א"ש דתו ליכא לאקשוי ל"ל עליה דהא באמת אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מ"מ איצטריך עליה דאי לאו עליה כיון דכתיב ערותה דחדא משמע הייתי אומר דבמקום יבום חדא מותרת ושלא במקום יבום שתיהן אסורות לכך איצטריך עליה לומר איפכא ולא הוה צ"ל ערוה גופא לא צריכא קרא אלא דקאמר הכי דלפי המקשן היה פשוט דע"כ דהסברא חיצונה דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ואיצטריך עליה לגופא לאיסורא דאל"כ לימא עליה להתירא וע"ז הוציא רבא מלבו ואמר דלאו כן דערוה גופא לא צריכא קרא דאדרבא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת כו'. ועיין בחדושינו לקמן ושם נאריך בזה בעזה"י:

בדף ד' ע"א בתוס' בד"ה דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך ואיפכא ליכא למימר דלא צריך קרא להכי כו' עכ"ל הנה יש להקשות דלפי מה שכתבו התוס' לעיל דעיקר קושית המקשן מנא ליה דדחי ל"ת שיש בו כרת ול"ת גרידא ועליה נימא להיפך להיתרא א"כ מה משני עשה דדחי ל"ת גרידא מכלאים בציצית ואכתי נימא להיפך דלא נילף מדחזינן עשה דיבום דוחה ל"ת שיש בו כרת מכ"ש ל"ת גרידא לכך איצטריך גדילים תעשה לך דאינו דוחה והשתא נילף בעלמא מכאן דעשה אינו דוחה אפילו לא תעשה גרידא וביבום גלי רחמנא דדחי ולא נילף מיניה בעלמא דלחומרא מקשינן אבל הנראה דהך סוגיא אזלא אליבי' דמאן דאמר דנשים פטורות מציצית וא"כ ע"כ מוכח דעשה דוחה ל"ת גרידא דאי איפכא למה לי קרא דמעשה דיבום ליכא למילף שכן שוה בכל תאמר בציצית דהעשה אינו שוה בכל ומהיכי תיתי דלידחי אלא ע"כ דהתורה אמרה דדחי עשה דציצית לאו דכלאים ומיניה ילפינן בעלמא וכ"ש היכא דהעשה שוה בכל כו' ובזה אתי שפיר מה שהקשה מהרש"א בתוס' שכתבו וא"ת למ"ד נשים פטורות מציצית לא יהא חייבין בכלאים וכ"ת אה"נ א"כ תקשה כו' בביצה כו' ואמאי לא הוקשה להם מהכא דהיאך יליף מציצית דהוה ל"ת שאין שוה בכל כו'. ומקשין העולם דמכאן אין קושיא דאיכא למימר דסוגיא דהכא אזלא כמאן דאמר דנשים חייבות בציצית משא"כ בביצה הוקשה להם שפיר דמאי פריך שם כלאים למאי חזי הא הלכתא דנשים פטורות מציצית ופטורות מכלאים ושפיר הוי כו' עכ"ל. ולפי מ"ש א"ש דסוגין דהכא ע"כ כמאן דאמר דנשים פטורות מציצית כו'. וע"ז תירץ ב' תירוצים תירץ אחד לשיטת רש"י לקמן ואחד לשיטת תוס' דלקמן כמו שאבאר מה שתירץ דילפינן באם אינו ענין דללאו שאין שוה בכל נפקא ליה מראשו והיאך נפקא ליה מראשו דעשה דציצית נמי אינו שוה בכל ועשה דמצורע שוה בכל כו' אלא לשיטת רש"י כתב כן דאיהו ס"ל לקמן דלאו דנזיר אינו שוה בכל דאינו נוהג אלא בנזיר ומהאי טעמא עשה דמצורע לא הוה שוה בכל דאינו נוהג אלא