פורת יוסף כא

ליתני אחות אשה דהוה רבותא טפי אלא ע"כ מתני' לאו רבי היא אלא מלצרור דרשינן לאסור צרתו ועריות ואחות זקוקה מדרבנן ובעיא חליצה וכל העריות אתיא מהיקשא דרבי יונה ופריך שפיר:

אבל יש להקשות דלפ"ז אמאי לא משני הגמ' לקמן אהא דמנינא למעוטי מאי לימא מנינא דרישא למעוטי אחות זקוקה דאינה פוטרת צרתה כו' דלא כר"ש:

ובתוס' בד"ה ואי אתה יכול לומר בחמותו שמיאנה עיין במהרש"א ז"ל ודבריו צריכין ביאר ועיין בחדושינו לקמן (בדף י"ב ע"ב) שם יבואר בעזה"י מה שיש לדקדק בדבריו יע"ש:

גמרא אי הכי ליתני חמותו ברישא דעיקר שריפה בחמותו כתיבא. הרצון דהיא חמורי טפי כיון דעיקר שריפה בדידה כתיבא והנה לשיטת רש"י ז"ל דסובר חמותו אחר מיתת בתה בלאו א"ש דע"כ מתני' מיירי מחמותו בחיי אשתו דהוה בשריפה משא"כ לשיטת התוס' דפירשו דאף דאיתמעט משריפה מ"מ אית ביה כרת וא"כ מאי קושיא ליתני חמותו ברישא דילמא מיירי מתמותו לאחר מיתת בתה דהוה בכרת ותנא חומרי חומרי נקיט ולכך תנא בתו ברישא כו' אבל יש ליישב זאת דע"כ מתני' מיירי בחמותו שהיא בשריפה דאי בכרת א"כ ליתני אחות אשה ברישא קודם חמותו וכולהו אינך כיון דתרוייהו בכרת הוה לאקדומי' אחות אשה ברישא אלא ע"כ דמיירי בחיי אשתו ובשריפה א"כ ליתני חמותו ברישא ודוק:

בדף ג ע"א כולהו נמי מדרשא אתיא מפרש מהדורא בתרא אלישנא קא קשיא ליה דבתו כיון דאתיא מדרשא חביבא ליה הא כולהו נמי כו' והוה למימר אלא כיון דאתיא מדרשא חביבא ליה כו' עכ"ל ולא ידענא דא"כ היאך יתיישב באמת בתו עיקר איסורי' מדרשא אתיא ואכתי יקשה הא אם חמותו נמי לא כתיב לא לאו ולא כרת דידה אלא מדרשא אתיא כמבואר באלו הן הנשרפין ומיהו יש מחלוקת בזה אי אשה ואמה שתיהן לאיסורא יע"ש היטב:

ע"ש בפירש"י בד"ה ומאי איריא דתנא פוטרת ליתני אוסרת דהא ודאי אסורה דהוה אשת אח שלא במקום מצוה כו' עכ"ל נקיט כרת דאשת אחיו שלא במקום מצוה מילתא דפסיקא והוא הדין דאיכא כרת מכל אשר יעשו מכל התועבת האל כדמסיק ע"ב דכרת קאי נמי אצרה כמו אערוה דהוה אחות אשה ואין לומר דרש"י כתב אליבי' דרבי דלדידיה לא שמעינן כרת דאיהו דריש ולקחה כו' הא כבר כתבנו דמתני' ע"כ לאו ר' היא אלא מילתא דפשיטא נקיט ועיין לקמן מה שכתבנו שם:

שם ע"ב גמרא מה"מ פירש"י דערוה וצרה וצרת צרתה כו' עכ"ל הא ודאי דאצרה לחוד מקשה מה"מ ולא אערוה דאיך יאמר מה"מ והדר מקשה ל"ל קרא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת אלא דרשא לצרור לא ידע ופריך מה"מ דצרה עד סוף העולם אסורה כו' ורש"י שגירת לישנא נקיט ערוה אגב צרה כו':

ע"ש אזהרה שמענו עונש מניין ת"ל כי כל אשר יעשה ונכרתו כו' ולכאורה יש להקשות הא בלא"ה אית ביה כרת כיון דאיכא לאו פשיטא דפטורה מחליצה ויבום ודאי הוה אשת אחיו שלא במקום מצוה וחייב כרת משום אשת אח כמ"ש רש"י לעיל ונראה דנ"מ לחייבי' ב' חטאת בשוגג משום כרת דאשת אח וכרת דאחות אשה וה"ה צרה דכרת עלי' נמי קיימא אלא דאכתי יקשה כיון דכתב קרא דאחות אשה לא מיבמה ממילא אית בהו תרתי כריתות דהדרא לאיסורא קמא ותדע דהרמב"ם ז"ל (בהל' יבום וחליצה פרק ששי) כתב ולקחה פרט לערוה שאין בה ליקוחין כתב המגיד משנה אף דרבא מסיק דערוה גופא לא צריכא קרא רבינו כתב סוגין קמייתא מפני שבעיקר הדין אין נ"מ ואם איתא טובא נ"מ דאי אמרינן ערוה לא צריכא קרא וממילא חייב שתי חטאות בשוגג משום אחות אשה ואשת אח אם נשא חי ואח"כ נשא מת דהוה מוסיף או איפכא דהוה כול משא"כ