פורת יוסף יט

בתו ע"כ מאנוסתו והא איכא לאוקמיה בבתו מנשואתו ואפ"ה איצטריך איסורא דבתו דמיירי שמתה אשתו ואי משום איסור בת אשתו לחוד הוה ליה חייבי לאוין לשיטת רש"י אליביה דר"ע וצריכה חליצה לכך נקיט איסורא דבתו ובת אשתו מיירי בחיי אשתו אלא דרש"י כתב להך תירוצא דבפלוגתא לא קמיירי תנא דמתני' וא"כ לר' ישמעאל קשיא היינו בת אשתו וחסר מן המנין ט"ו נשים דאף לאחר מיתה סובר ר' ישמעאל דבשריפה ולכך הוכרח לפרש בתו מאנוסתו משא"כ לקמן רב יהודה דמתרגם מחמותו ואילך ולא שיתא בבי דרישא משמע דמתרגם אף אשת אחיו שלא היה בעולמו וע"כ אליביא דר"ש ובפלוגתא מיירי תנא דמתני' שפיר אמר באונסין לא מיירי תנא דמתני' ובתו מיירי לאחר מיתת אשתו כו' לר"ע כו' אבל התוס' לשיטתייהו דאף דחמותו לאחר מיתת אשתו אינו בשריפה מ"מ בכרת מיהא איתא וא"כ בהכרח באונסין לא קמיירי ר' חייא דמתני' ע"כ מיירי באונסין דאי מנשואתו היינו בת אשתו ואף לר"ע דלאחר מיתת אשתו בכרת ובלאו איסורא דבתו אסורה מן החליצה ומן יבום כו' ודוק היטב:

ובתוס' בד"ה חמש עשרה נשים הא דלא תני עריות כו' כמו בסיפא דקתני שש עריות כו' והא דלא תני בסיפא ששה נשים כו' כמו ברישא ט"ו נשים יתבאר לקמן במתני' שש נשים וגם מנינא דשש נשים יבואר שם למאי אתא יע"ש:

ובתוס' ואשת אחיו מאמו משמע דיש בו כרת דבחייבי לאוין סבר תנא דמתני' לקמן דחולצת כו' עכ"ל והנה מהך דלקמן אין כל כך ראיה דאיכא למימר דבחייבי לאוין דשאר סבר תנא דמתני' כר"ע כגון אשת אחיו מאמו אלא דסמכו עצמם אמ"ש לקמן (בדף י' ע"א) בד"ה ולר' יהודה נמי משכחת ליה שהוכיחו שם דתנא דמתני' אפילו בחייבי לאוין דשאר סובר דקדושין תופסין מסיפא דקתני שש עריות יע"ש:

וראיתי להרב קרבן אהרן בתורת כהנים פרשת אחרי וקדושים עלה דתנן התם נדה היא למעט אשת אחיו מן האם שאינו בכרת וכתב הקרבן אהרן דזה טעות דאשת אחיו מן האם בכרת אלא הגי' הנכונה כמו ששנויה ביבמות בפ' הבע"י (דף נ"ד) נדה היא לומר יבמה שאין לה בנים אסורה בחיי בעלה עכ"ל ולא ידענא איך העביר עיניו ממה שכתבו התוספת כאן דהא דממעט אשת אחיו מאמו היינו מכרת ולא מערירי וקיימו זאת הגירסא ואי יאמר זאת לשיטת רש"י דסובר דכל כרת הוא וזרעו נכרתין והניחו התוספת בקושיא על רש"י לא הוה ליה לסתום ולשבש הברייתא השנויה בתורת כהנים:

ודע שמה דאמרינן בפרק הבע"י (דף נ"ד ע"ב) נדה היא לומר יבמה שאין לה בנים בחיי בעלה אסורה כתבו התוס' שם דמסתברא שאין בו כרת בחיי בעלה דאל"כ לא הוה למידחי עשה דיבום ל"ת שיש בו כרת לכך כתב נדה היא. והנה יש להקשות איך סלקא דעתיה דבחיי בעלה ליכא כרת א"כ הדרא קושי' לדוכתי' עליה דכתב ל"ל דמהיכי תיתי דידחה עשה דיבום לא תעשה שיש בו כרת כגון אחות אשה וכדומה דליכא לשנוי הואיל ואישתרי אישתרי לפום סברא דהשתא דאשת אח שאין לה בנים ליכא כרת כלל אף בחיי בעלה וגם אידך שינויא דס"ד בהיקשא דר' יונה הוקשו כל עריות כולן זה לזה והא לא הוקשו אלא אותן שבכרת כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתה ואשת אח שאין לה בנים אינה בכרת ולשנויא דרבא דאמר דאיצטריך שלא במקום מצוה א"ש משא"כ לאידך דשלא במקום מצוה דשריא כתבו התוס' דנפקא להו מהיכא דנפקא לרבי מויבם ויבמה יע"ש (בדף ח' ע"ב) בד"ה למישרי צרה כו' קשה ולפ"ז נוכל לומר דהנך תרי גירסאות דבת"כ דריש לה נדה היא לומר אשת אחיו מאמו שאין בו כרת ולא דריש לה כדדריש ביבמות דסבירא ליה כרבי דשלא במקום מצוה נפקא ליה מויבם ויבמה ועיקר עליה לג"ש דערוה אסורא במקום מצוה וע"כ דיבמה שאין לה בנים בחיי בעלה יש בה כרת כו' וביבמות מסיק למאן דאית ליה תירוצא