פורת יוסף יח

מסכת יבמות בפירוש רש"י בד"ה חמותו שמת בעלה ונשאה אחיו כו' עכ"ל הא דלא פירש שהיה לה בת מאחיו ונשאה ראובן ומתה הבת בחיי שמעון דלר"ע בפרק הנשרפין וביבמות לקמן (דף צ') דחמותה לאחר מיתת בתה אינה בשריפה אלא בלאו לשיטת רש"י כמו שיתבאר בסמוך ובפלוגתא לא קמיירי מתני' לחד תירוצא לקמן ותדע שהרי באשת אחיו שלא היה בעולמו פי' נולד ולבסוף יבם ואף דלרבנן פליגי אפילו ביבם ולבסוף נולד והלכתא כותייהו אלא דמפרש אליבא דכ"ע ועיין בתוס' יום טוב יע"ש הן אמת דאין הכרע מהאי דא"א שה"ב דאפילו נימא בפלוגתא קמיירי תנא דמתני' מ"מ נקיט נולד ולבסוף יבם דמתני' דריש כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו קאי לפרושי הך מתני' דט"ו נשים והתם תני בהדיא נולד ולבסוף יבום יע"ש. ועוד אפילו אי נאמר דבפלוגתא קמיירי מכל מקום מפרש אליבא דהלכתא דהלכה כר"ע וכן פסק הר"מ (בהל' איסורי ביאה פרק שני הלכה ז') ויתבאר לשונו בסמוך בעזה"י:

ע"ש במתני' פוטרת צרותיהן וצרות צרותיה מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם בגמרא דייק רב אשי לקמן תדע דערוה גופא לא צריכא קרא כו' ואלו פטורת ופוטרת לא קתני כו' ובתוס' שם וא"ת צרה נמי לא צריכא קרא וי"ל דהיא גופא אשמעינן דרשא דלצרור כו' עכ"ל. והנה להנך תירוצים דמסקי ערוה גופא צריכא קרא אפשר לומר דאין זה קושיא דלא מצי למתני במתני' ערוה גופא דכיון דהא דקתני במתני' פוטרת ולא תני אוסרת לאשמעינן שלא במקום יבום שריא וזה לא שייך בערוה גופא דאף שלא במקום מצוה אסירא והיאך יכול לכלול במתני' ערוה וצרה גם מ"ש התוס' דצרה נמי לא צריכא קרא יש להקשות אימא אה"נ אלא לאשמעינן במתני' דשלא במקום מצוה שריא אבל אפשר לומר דרב אשי דייק דא"כ הוה למיתני במתני' אסורות מן היבום ומן החליצה דליכא למיטעי ולומר אף שלא במקום מצוה אסירא צרה דא"כ הוה ליה לכלול גם כן ערוה גופא אלא דערוה לא צריכא קרא וע"ז כתב התוס' לקמן דא"כ צרה נמי לא צריכא קרא אי ס"ד דשלא במקום מצוה אסירא כו' ודוק:

ובפרש"י בד"ה בתו מאנוסתו דאי מנשואתו היינו בת אשתו כו' עכ"ל וכתבו התוס' ולפ"ז הא דאמר לקמן באונסין לא קמיירי לאו דתנא דמתני' לא מיירי אלא ר' חייא עכ"ל. והנה מה שלא תפסו התוס' על רש"י בתמיה קיימת דרש"י סותר עצמו לשם מה שכתב כאן וליישב שיטת רש"י ז"ל י"ל דרש"י לשיטתי' ואין כאן קושיא אך התוס' לשיטתי' ולכך הוצרכו לפרש ר"ח לא מיירי מאונסין ולכך לא תפסו על רש"י כלל בזה דלפי מה שכתבנו לעיל דר"ע סבירא ליה בריש אלו הן הנשרפין דחמותה לאחר מיתת בתה אינו בשריפה אלא בלאו דארור ושיטת התוס' דנהי דאיתמעט משריפ' מכר' מי איתמעט והר"מ ז"ל (בהלכות איסורי ביאה פרק שני הלכה ז') כתב וז"ל כשישא אדם אשה נאסרו עליו ששה נשים חמותו ואם חמותו ואם חמיו בתה ובת בתה ובת בנה וכולן אינן בשריפה אלא בחיי אשתו ולאחר מיתת אשתו בכרת והנה הוא ז"ל סובר כפי' התוספת דלאחר מיתה בכרת מיהא איתא וכתב הכסף משנה דרבינו סובר דאף בתה לאחר מיתת אשתו ג"כ אינו בשריפה כמו חמותה לאחר מיתת אשתו דבתה שיהא בשריפה לא למדו אלא מג"ש דהנה הנה בסנהדרין ואין ג"ש למחצה כו' עכ"ל ולפי זה לפי' רש"י דחמותה לאחר מיתת בתה בלאו לר' עקיבא ה"ה איפכא בתה לאחר מיתת אשתו אינו בכרת ובשריפה אלא בלאו דאין ג"ש למחצה דהא שאר עריות איצטריך לימודא לאחר מיתה דאסורה כו' ולפ"ז יש להקשות אמ"ש רש"י