פורת יוסף יז

שחיטה מצוואר ודאי גמרא אלא דאכתי לא ידעינן אי מן הגרון בסימני' אי מן העורף כמליקה לכך נאמר ושחט וקיימא מלתא דרב כהנא יע"ש וצריך ביאור אמאי מיאן רש"י בגירסת התוס' ולטעמיך תומנא להגמרא להקשות דילמא רב כהנא סבר כפי' התוס' ונראה דרש"י אזיל לשיטתו ואיך שיהיה הפירוש בדברי רב כהנא מקשה הגמ' שפיר ותו שהיה דרסה חלדה כו' דאיתא לעיל (דף כ') מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ומסיק משום דלאו שחיטה היא מפני שהוא מחליד ופי' רש"י כיון ששחט מן המפרקת ננעץ הסכין תחת העצם כו' ע"ש ומקשה תוס' הא בסכין רחבה ליכא חלדה אלא החלדה מפני ששחט מן המפרקת ושחט הסימנים מלמטה למעלה ועיקר שחיטה היא מן הצוואר יע"ש:

והשתא לשיטת רש"י בחלדה אף אם נאמר דקאמר ר"כ מניין כו' דילמא מן המפרקת כמליקה כפי' התוס' מקשה הגמרא שפיר כיון דשהי' דרסה חלדה גמרא שחיטה מן הצוואר דהיינו מן הגרון בסימנים נמי גמרא דאי מן המפרקת היינו חלדה לדעת רש"י משא"כ לשיטת התוס' דחלדה היינו מלמטה למעלה קאמר רב כהנא שפיר דילמא באמת שחיטה מן המפרקת היא כמליקה והכשר שחיטה כך היא ולאו חלדה היא ולכך גרסי תוס' שפיר ולטעמיך ולפ"ד דבין לרש"י ותוס' קאמר ר"כ מניין לשחיטה כו' היינו דילמא לכתחלה בעינן המפרקת והסימנים אבל דיעבד הוי כשירה סימנים לחוד דוק שם בתוספת היטב והשתא גם בשחט ב' סימנים בבהמה נמי איכא דיעבד כיון שלא שחט המפרקת לפי ס"ד והשתא תו לא צריכין למימר דהשוחט אאחד בעוף כיון דגם בבהמה איכא דיעבד אם נאמר שהשחיטה מן המפרקת וזו הוה קושי' ר"כ מנין כו' הכא ותו לא מידי ודוק:

כתב הרמב"ם בהל' תמורה כל הממיר לוקה ואף שאין בו מעשה מפי השמועה למדו חוץ מנשבע וממיר ומקלל כו' וכתב הכ"מ יש לתמוה על רבינו דהא מסיק בגמרא דר' יוחנן אמר לתנא לא תיתני ממיר דבדיבורו עביד מעשה עכ"ל ונראה לישב והוא דהר"מ כתב שם ולמה לוקין על לאו זה והלא לאו הניתק לעשה מפני שהלאו כולל יחיד וצבור והעשה אינו אלא ביחיד דשותפין וצבור אין עושין תמורה עכ"ל ולכאורה יש לתמוה דאמרינן בריש תמורה למה לי קרא לרבוי אשה בתמורה והלא הושוו אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומשני ה"מ לאו השוה בכל אבל תמורה לאו שאין שוה שכל כו' הרי בהדיא דצבור אינן חייבין במלקות אם המירו וא"כ גם הלאו אינו כולל אלא יחיד אבל הנראה בזה דמאי טעמא נימא דצבור אינם חייבין אם המירו בהמה בבהמה וצריך לומר דאביי ורבא מחולקין דאביי אמר דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד מהני דאי לא אמאי לקי וא"כ בצבור דלא מהני דהצבור והשותפין אין עושין תמורה ודאי דלא לקי משא"כ לרבא דאמר לא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא שפיר כתב הר"מ דצבור חייבין והלאו כולל גם צבור דהלכתא כרבא לחד פירושא שכתב המ"מ בהל' שאלה ושכירות דהלכתא כרבא ויש שם עוד פירושים דהלכתא כאביי בהך מילתא והנה אם נאמר דהר"מ פסק כרבא כמ"ש המ"מ א"ש ולפי זה הדרא קושית הגמרא לדוכתי' למה לי קרא לרבוי נשים הא הושוו לכל עונשין שבתורה דליכא למימר דלאו שאין שוה בכל אלא צ"ל כגירסא שניה שהביא רש"י ז"ל עלה דהך למה לי לרבוי נשים ה"מ לאו שיש בו מעשה א"כ ע"כ בהכרת דתמורה חשיב לאו שאין בו מעשה ומפי השמועה למדו ודוק היטב:

סליקו הכללים בעזה"י