פורת יוסף טז

מנה ותתקדש לפלוני הר"ז מקודשת לפלוני ופירשו המפרשים דהיינו שאותו הראשון שויא שליח והכסף של שני וא"כ אמאי לוקה בקידש לו אשה אחת יותר מי"ח נשים ואף שעבר ע"י מעשה שקידש בעצמו כיון דאיכא לעבור מבלי מעשה תו לא היה ללקות עליו כמו שכ' ספר החינוך כ"ז להר"מ כמ"ש לעיל אלא על כרחך דלא הקפידה תורה בלא ירבה לו נשים אלא דוקא בביאה ותו לא אפשר לעבור הלאו מבלי מעשה ולכך לוקה שפיר אם עבר וקידש אשה אחת ובא עליה כו' דעיקר הסרת לבו אינו אלא בביאה וקדושין ודוק היטב לפע"ד:

כלל יב יבאר בדין גזירה שוה יש שתי ענינים האחת דנתקבל תיבות מהדדי ולא מקומות לך לך או כדומה והרשות בידינו ללמוד כל מקום שנאמר אותן תיבות דשוה להדדי ויש עוד ג"ש דנתקבל מקומות עד"מ דילמד ראובן משמעון מתיבות שוות ולא נודע באותן תיבות וזה שמצינו בסנהדרין דמסופק שם דמיהם דמיהם גמרינן או במות ימותו גמרינן והיינו דנתקבל מקומות ולא תיבות:

כלל יג היכא דמופרך ק"ו לא אמרינן דיו היינו היכא שמפורש מן התורה אבל אי דין הראשון בק"ו אחר לא חשיב מופרך ק"ו ודבר הלמד בג"ש או בהיקשא אי חשיב ככתוב בהדיא או לאו יע"ש בבבא קמא גבי מפץ במת במהרש"א ז"ל יע"ש היטב:

כלל יד יבאר אי ג"ש עדיפא אי היקשא עדיפא הנה בתוספת בזבחים משמע ובהשולח בגיטין מסקינן דכ"ע ג"ש עדיפא אלא היכא דהג"ש אתי להורות על ענין אחד תו איכא לקיומיה תרוייהו אז אמרינן היקשא עדיפא ובקונטרס אחרון אשר לי אבאר בזה ענין עמוק בסוגיא דקדושין (דף ל"ג) בענין מ"ע שהזמן גרמא יע"ש היטב:

והנה הקשיתי שם על מ"ש התוס' בקדושין ובפסחים פרק כל שעה ואלו עוברין עלה דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות בהיקשא דנשים חייבת במצה ואמאי לא נילף מג"ש ט"ו ט"ו מסוכה דנשים פטורות כמו סוכה כיון דהקישא אתי לשאר דברים כדמסיק בפרק כל שעה דברים הבאים לידי חימוץ יוצאין ידי מצה ואף דג"ש נמי איצטריך ט"ו ט"ו לשאר דברים דארבעה עשר סעודת חייב לאכול בסוכה וביום הראשון חובה כמו פסח מ"מ כיון דתרוייהו כי הדדי נינהו וודאי ג"ש עדיפא כמו דמסקי התוספת בגיטין פרק השולח ובזבחים ותרצתי שם דלמאן דיליף דנשים פטורות מסוכה מהלכה למשה מסיני כדמסיק בסוכה פרק הישן תו לא קשיא דניליף מצה מסוכה בג"ש דאין דנין ק"ו מהלכה וה"ה כל י"ג מדות אין דנין מהלכה כמ"ש במבוא התלמוד לר' שמואל הנגיד דכי אגמריה רחמנא למשה היינו מדבר הכתוב בפירוש ולא מהלכה א"ש ומה דכתבו התוס' דס"ד למילף מג"ש מסוכה היינו אי סוכה ילפינן מהאזרח ואף דלמסקנא דפ' הישן מסקינן דהלכה כבר הארכתי שם בקונטרס אחרון בזה יע"ש היטב:

ועיין במס' קידושין (דף ל"ג) ובספר עצמות יוסף ובספר פני יהושע מה שכתבו שם בזה יע"ש:

בשם חבירי המופלא ומופלג כבוד מוה' חיים אברהם הלוי הורוויץ מזאלקווא:

במסכת חולין פרק שני) השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשירה השוחט דיעבד אין לכתחילה לא שנים בבהמה עד כמה לישחט וליזול ומשני אאחד בעוף קאי אמר רב כהנא מניין לשחיטה שהיא מן הצוואר שנאמר ושחט ממקום ששח חטהו כו' מקשין העולם אמתני' דלעיל השוחט מן הצוואר שחיטתו כשירה איבעי ליה לר"כ למימר מניין לשחיטה כו' תו ליפרך תיכף אמתני' דהכא:

ונלע"ד ליישב תחלה ולבאר בשמעתין שיטת רש"י ותוס' בשיטתם ואח"כ יסתלק הקושיא ממילא דמקשה הגמרא בסמוך ואימא מלשונו ותו שהייה דרסה חלדה מניין אלא גמרא שחיטה מן הצוואר נמי גמרא וקרא אתא דלא לשווי' גיסטרא כך הוא גירסת רש"י ומקשה תוס' הא גיסטרא שמעינן בסמוך מוזבחת לכך נראה דהכא גרסינן ולטעמיך ורב כהנא קאמר לה