פורת יוסף קסו

וכיון דבחלוקה השניה צריך לתקן כך אף בחלוקה ראשונה נמי ודוק לפענ"ד:

בשם הרבני המופלא ומופלג החריף והבקי כבוד מוהר"ר יעקב נר"ו מלבוב:

רמב"ם (פ"ג מהלכות מאכלות אסורות דין ו') ז"ל אע"פ שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורין מן התורה אין לוקין עליהם כו' והרי האוכל אותן כאוכל חצי שיעור שאסור מן התורה ואינו לוקה יעו"ש יש לדקדק בלשונו הצח דלאיזה צורך מדמהו דוקא לחצי שיעור ולא ללאו שבכללות ולאיסור עשה ויותר היה ראוי אליו לפסוק הדין כדרכו בדרך קצרה והנלע"ד בהקדים ליישב רמב"ם תמוה (בהלכות מלכים פ"ט דין י"א) וז"ל אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אמ"ה ממנו והוא תמוה וכבר שלח בו יד הראב"ד ז"ל לתלותו בט"ס ולהגי' אבל השרץ יעו"ש ועוד קשה לי דאי נימא דב"נ לא היו מוזהרין על אמ"ה מן העוף וכיון שנתנה תורה נתחדשה הלכה זו לישראל מעתה לא ליענשו גוים על אמ"ה כלל כיון שהוצרך לשנותו בסיני בשביל דבר שנתחדש לא הוי בכלל נאמרה ונישנית עיין בסנהדרין (דף נ"ט ע"ב) ועוד קשה דלכאורה יש להוכיח דע"כ ב"נ מוזהרין על אמ"ה של עוף מהא דאיתא בחולין (דף ק"א ע"א) ת"ר אמ"ה נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין דברי ר"י ור"א וחכ"א אינו נוהג אלא במהורין אר"י ושניהם מקרא א' דרשו רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש עם הבשר ר"י ור"א סברי כל שאתה מצוה על דמן כו' והני טמאין נמי הואיל ואתה מצווה על דמן אתה מצווה על איברין ורבנן סברי לא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחודי' ופריך מר"י למה ליה קרא ליתי איסור אבר ליחול על איסור טומאה שכן אסורו נוהג בב"נ (פי' כדאשמעינן ליה גבי גיד) אה"נ וכי אצטריך קרא לר"א עי"ש והנה אם נימא דב"נ אינם מוזהרין על העוף מאי פריך ור"י ל"ל קרא דהא אצטריך משום עוף טמא דליכא למימר ביה שכן איסורו נוהג בבני נח ונ"ל ליישב חדא מגו חדא עפ"י מה דאיתא בספרא הביאו הילקוט פ' צו בני ישראל דכתיב גבי חלב למעוטי ב"נ שיכול והלא דין הוא מה אבר מן החי שאין ענוש כרת ב"נ מוזהרין עליו חלב שענוש כרת לא כ"ש תלמוד לומר בני ישראל מוזהרין על החלב ולא בני נח והנה לפי"ז מצינן למימר דאמ"ה לא היה צריך לשנותו בסיני שיהיה איסורו נוהג בבני נח דזה על כרחין ידעי' מדאצטריך בני ישראל דע"כ הכתוב בא למעט לאחר מ"ת ומזה היה הוכחה להרמב"ם דע"כ יש איזה מין שלא היו הב"נ מוזהרין עליו ולמילתי' הוא דנשנה בסיני שיהא נוהג בישראל וע"כ ליכא למימר דמין אחר הוא דהיינו או בהמה או חיה דא"כ קשה מאי פריך ור"י ל"ל קרא הא אצטריך בשביל אותו המין שלא נהג איסורו בב"נ כמו שהקשינו לעיל אבל אי נימא דעוף הוא פריך תלמודא שפיר ור"י ל"ל קרא דס"ל משום עוף טמא דליכא למימר בי' שכן איסורו נוהג בב"נ דז"א דלעוף בלאו האי טעמא דשכן איסורו כו' לא צריך קרא לשיטת הרמב"ם דביצי עוף טמא אסורין כחצי שיעור והתוספת בשבועות (דף כ"ג ע"ב) ד"ה דמוקי לה הוכיחו דאף לר' יוחנן דס"ל חצי שיעור אסור מן התורה אפ"ה איסור אחר חל עליו ולפ"ז לעוף טמא בלא"ה ל"צ קרא דכשנעשה אפרוח שני האסורין באים בבת א' ודוק היטב:

ועפ"ז אמר הנ"ל דקושי' העולם על הרמב"ם בהא דפסק דמפרכסת אסורה לבני נח במקומה עומדת העולם מקשין על הרמב"ם מהא דפריך בפסחים (דף כ"ב) והרי אמ"ה דרחמנא אמר לא תאכל הנפש עם הבשר ותני' ר"נ אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואמ"ה לב"נ שנאמר לפני עיור וגו' ולפי דעת הרמב"ם מאי קושיא דלמא מיירי במפרכסת דלא אסור לישראל דבל"ז הייתי יכול לתרץ דקושית הגמרא כך היא דמזה דאסור אמ"ה לב"נ נשמע דאמ"ה מותר בהנאה דאל"כ איכא למימר דלמילתיה הוא דנשנית דבודאי אין סברא לומר שהיה אמ"ה