פורת יוסף קסג

הוויית זה לזה עכ"ל. והנה יש להקשות אימא דנקיש כסף ושטר לביאה דאינו מועיל תנאי כיון שזה סברא וזה סברא ואף דלשון מושאל מעדיף מהיקשא כמו שכתב בספר פני יהושע מ"מ נימא דלא נחלק בניהם ובכסף ושטר אינו מועיל תנאי כמו בביאה דאינו מועיל תנאי כאן שאי אפשר לקיים ע"י שליח אבל נראה לומר דלתנא דבי ר' ישמעאל דאית ליה (בדף כ"א) גבי אשת ישראל שנאנסה וביבמות (דף נ"ו ודף ק') ובנדה (דף כ"ד) דהיא לא נתפשה הא יש לך אחרת אע"פ שנתפשה מותרת ואי זו זו קידושי טעות שהיה תנאי כו' מוכח מכאן דמהני תנאי והוקשו הוויית זה לזה אף ביאה דאין יכול לעשות ע"י שליח אפ"ה תנאי קיים אם אמנם שהתוספת ז"ל כתבו דהך דרשא דתנא דבי ר' ישמעאל אסמכתא בעלמא הוא דהא אצטריך והיא לא נתפשה לאשת כהן שנאנסה כו' יע"ש היטב אפשר באמת דמסקינן דקידשה ע"ת ובעיל סתם דאחולי אחיל ולא קשיא מחליצה ואף באין יכול לקיימה מועיל התנאי ובחליצה היינו טעמא שעשה מעשה בסתם וכמו שכתב כל זה הכ"מ (בהלכות אישות פרק ו') יע"ש דהר"מ ז"ל לא הזכיר שאפשר לעשות ע"י שליח כתבו שפיר דהך דר' ישמעאל אסמכתא בעלמא הוא דלא אצטריך קרא לקידושי טעות דודאי לאו קידושין הן דכיון דתנאי שאי אפשר לקיים ע"י שליח נמי הוה תנאי וע"כ קרא אתי לכדרבה לאשת כהן שנאנסה כו' משא"כ לפי ה"א כאן דבעינן דוקא שאפשר לעשות ע"י שליח שפיר אמר הוקשו הוויית זה לזה והיינו כתנא דבי ר' ישמעאל דדריש והיא לא נתפשה ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה מותרת ואיזו זו קידושי טעות דאצטריך דבקדושין אף שאי אפשר לקיים ע"י שליח כו' דלא נימא דהוקשו כסף ושטר לביאה כו' ופליג אדרבה דאשת כהן שנאנסה שבעלה לוקה עליה כו' וס"ל דבאונס עשאה אותה זונה כדין כל ביאות הפסולת ולא חילק בין ביאה לביאה כמו שיתבאר בסמוך בעז"ה וברייתא דקתני והיא כו' אשת כהן אסמכתא בעלמא הוא ועיקר קרא לדר' ישמעאל ובאמת אין זה נוח ואף שאינו יכול לקיים ע"י שליח וחליצה שאני דעשה מעשה בסתם וא"כ לא צריך קרא דהיא לא נתפשה אלא לכדרבה דאשת כהן שנאנסה כו' ושפיר כתב הר"מ ז"ל אלא ד' חלוקת צריך שיהיה בתנאי ולא זכר החלוקה החמישית דבעינן דוקא תנאי שאפשר לקיים ע"י שליח והעד מגמרא דיבמות דוהיא לא נתפשה דפריך מיניה לרב"ח ש"מ דלאו אסמכתא בעלמא ודוק היטב לפענ"ד:

ובעיקר דברי הגמרא דיבמות (דף כ"ו ע"ב) דאמרינן ללישנא קמא דלוקה משום זונה והיא לא נתפשה ואי לא הוה כתיב והיא לא נתפשה ה"א דלא לקי עליה משום כיון דמותרת היא לבעלה ישראל כמ"ש המשנה למלך (בהלכות איסורי ביאה פי"א) או כמ"ש שם בשם הרשב"א דבאונס לא הוה זונה בשאר ביאות פסולות ולישנא קמא דרבא אצטריך היא דבאונס הוה זונה א"כ מנא ליה זאת אימא דהא אתי לטומאה דבאשת כהן אסורה משום טומאה ולא משום זונה ואפשר דודאי חשיבא זונה אף באונס אלא מדכתיב קרא סתמא והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת וכיון דקרא סתמא כתיב ה"א אף באשת כהן לכך כתיב היא לומר דוקא באשת ישראל ולא באשת כהן וכיון דע"כ קרא מיירי באשת ישראל הדרן לכללא קמא דאף באונס הוה זונה ולישנא בתרא ס"ל דבאונס לא הוה זונה הן בשאר ביאות פסולות הן באשת איש אלא דקרא דהיא לא נתפשה כו' הא מאשת כהן לוקה משום טומאה וזה סעד לדברי המשנה למלך דאי כדברי הרשב"א ז"ל א"כ ללישנא קמא אצטריך לומר דאף באונס הוה זונה ומהכא למידין בכל מקום ומנא לך הא דילמא היא אתי לטומאה או יאמר דלישנא קמא ולישנא בתרא בהך סברא פליגי דללישנא קמא ס"ל דבכל מקום אף באונס הוה זונה אלא דלא נימא קרא סתמא כתיב כו' אף באשת כהן כו' והך לישנא דכתובת ס"ל דזונה לא אצטריך דודאי הוה זונה באונס