פורת יוסף קסא

ז"ל דהקשו וא"ת והיאך ס"ד דבלא בעיל צריכה הימנו גט כו' ולא הקשו והיאך ס"ד דטעמיה דרב משום דאחולי' אחיל לתנאי משמע דוקא א"ש אבל אי נימא דבעיל לא קשיא אף אי חופה אינה קונה כמ"ש לעיל ומזה תראה ותבין מה שכתב בספר פני יהושע צריך להיות לפי המסקנא אין סברא כלל דחלין קידושין כסף למפרע דאל"כ לא הוה פריך מידי והיינו דלאביי דלא מסתבר בלא בעיל דא"כ אמאי צריכה הימנו גט כו' עכ"ל ירצה בזה דאין להקשות היא גופא מנא ליה ולהקשות והא איפלגו בה חדא זימנא כו' אלא דע"כ לא אמרינן כן דאל"כ אמאי חזר אביי מטעמיה דאחולי' אחיל כמו שאמר מעיקרא אלא על כרחך דלית להאי סברא והשתא אין נ"מ אי טעמיה דאחוליה אחיל או מטעמא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דלשיטתייהו כתובה לית לה בין כך ובין כך ועוד דארוסה היא כיון דביאה אירוסין עושה לשיטתייהו דחופה שקודם הקנין לא מהני למיהוי כנשואה גמורה כמ"ש לעיל ודע דאף דארוסה לית לה כתובה היינו היכא דלא כתב לה אבל היכא דכתב לה בודאי אית לה כתובה ועיין בחדושינו בהא דאלמנה מן הנשואין ודוק היטב בכל מה שכתבתי:

ובזה יש ליישב מה שהקשה בספר פני יהושע מה מקשין התוספת תיפוק ליה דרישא מיותר דפשיטא קדשה על תנאי דאינה מקודשת לרב דונמצאו מיד כו' יע"ש היטב והיה אפשר ליישב דדוקא אתי לאשמעינן הא קדשה סתם אלא מההיא דסמפון קשה כו' אמנם זה אינו דא"כ בתירוצם כו' הוה להם להקשות ל"ל כלל אבל יש לומר דאתי לאשמעינן דאפילו אם קידשה בביאה אפ"ה אינה צריכה גט דהוה אמינא לרב דאמר דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כו' אפילו התנה בשעת קידושין נמי קמ"ל דלא צריכה הימנו גט דאל"כ תנאה ל"ל דבשלמא לקמן הריני בועליך כו' קאמר זאת לסתור הכתובה משא"כ כאן ודאי דליכא למימר הכי דהא ארוסה בלא"ה לית לה כתובה וא"כ למה ליה תנאה והריני בועליך מיירי בדכתב לה כתובה כו' וכאן במתני' מיירי בדלא כתב לה כתובה כו' ואין לומר דעביד תנאי שיהנה אח"כ דהא אח"כ כותב לה כתובה ובזה יש ליישב דברי מהרש"א ז"ל דאמאי לא תני במתני' נמי כנסה על תנאי אפ"ה צריכה הימנו גט לרב דאמר דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כמו הריני בועליך יש לומר דאם עביד תנאי בודאי אינה צריכה הימנו גט כיון דאין קידושין הראשונים חלין כלל והוה ארוסה ואין כתובה לארוסה דמיירי בדלא כתב לה כתובה אמנם לשיטת רש"י יקשה זאת דאית ליה לרב דחופה קונה ביבמות (דף נ"ט ע"ב):

והנה מה שכתבתי לעיל דאי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דאכתי הוה בעילתו בעילת זנות דכל הפוחת לבתולה ממאתים כו' דאי חלין הקדושין למפרע ע"כ דחופה גומר כו' ועוד יאמר דע"כ חופה גומרת דאם לא כן אכתי הוה בעילתו בעילת זנות דאסור לבוא על ארוסה ביאה שנייה מד"ס ומה לי איסור זה או איסור זה דאף איסורא דרבנן אמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובש"ע דלשיטת כה"ג שהביאו החלקת מחוקק באבן העזר דאיסור פנויה אינו מדברי תורה אלא מדרבנן וע"כ דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אפילו מדרבנן וא"כ אכתי הוה איסורא דרבנן אלא ודאי דחופה גומרת או לשיטת הרמב"ם דביאה גומר כו' וכיון דמדינא אית לה כתובה והוא אינו נותן לה ודאי דהוה בעילתו בעילת זנות דכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הוה בעילתו בעילת זנות אלא ודאי דמקדשה עתה בביאה זו ומיהו אף דמנגיד רב אמאן דמקדש בביאה והוה איסורא דרבנן מ"מ אין זה איסורא דרבנן דמאי טעמא מנגיד רב כתב הכ"מ בהלכות אישות דדבר חציפות הוא זה שעושה תחלת קנינו בביאה משא"כ כאן ודוק:

והנה לפרש"י בהא דלא תימא טעמיה דרב דאחולי' אחיל לתנאי כו' אפילו אם נימא דאחולי' אחיל שלא ע"י ביאה א"ש דיש נ"מ כו' ואם נאמר בבעיל דוקא אפ"ה יש