פורת יוסף קס

דבעילתו בעילת זנות כמו הפוחת בתנאי דאפילו אי תנאי קיים אפ"ה הוה בעילתו בעילת זנות דלא כפריב"ן בהא דכל הפוחת כו' פי' דהיכא דתנאו קיים ולית לה לא הוה בעילת זנות אלא דר"ש דהיכא דלית לה דפשיטא דהוה בעילת זנות ועיין בחדושי הרא"ה שג"כ העיר בזה יע"ש אלא ודאי דקידשה בביאה פריך שפיר והא איפלגו בה חדא זימנא והא דקאמר ואי איתמר בהא כו' ולא קאמר אצטריך לשמואל דיש לומר דלרב אצטריך למימר כן נקיט לשמואל בחדא גוונא והשתא על כרחך הא דאמר אביי לא תימא כו' ע"כ לענין כתובה דאי לענין דנ"מ בלא בעיל אכתי מאי פריך והא איפלגו דאין הכרע לומר דלא חלין הקדושין למפרע דאיכא למימר דחלין הקדושין למפרע ואה"נ דאית לה כתובה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דכל הפוחת כו' דלא תהא קלה בעיניו להוציאה אלא דהכא לענין בעיל כו' אלא ע"כ דאביי אמר לענין כתובה ופריך שפיר ולפ"ז רש"י לשיטתיה ואין קושיא מההיא דאי איפשי באשה נדרנית כמ"ש לעיל דשאני התם דנדרה כשהיא תחתיו דא"א באשה נדרנית דאל"כ לא פריך מההיא דשמואל כיון דחופה אינה קונה כמ"ש לעיל:

והנני יוצא לדון בדבר החדש. המשנה למלך נסתפק (בהלכות אישות פרק י' הלכה כ') אי חופה דקודם הקנין אי גומר או לאו דבעינן דוקא קנין ואח"כ חופה יע"ש שהביא דיעות בזה ומכאן מוכח דחופה אחר הקנין הוא דמהני ולא קודם לכן דאל"כ אין הוכחה לשיטת התוספת ז"ל דאי משום הכי לית לה כתובה דארוסה היא זאת כיון דאחולי אחיל משעת החופה א"כ היה חופה וקנין ואמאי לית לה כתובה אלא ודאי דוקא חופה שאחר הקנין הוא דמהני ולא חופה שקודם הקנין. אמנם כל זה לשיטת התוספת ז"ל אבל לשיטת רש"י נפשוט איפכא דאף חופה שקודם הקנין מהני למיהוי נשואה גמורה והוא מהיסוד שאמרנו למעלה דלשיטת רש"י ז"ל הא דלא פי' הנ"מ לענין אי בלא בעיל או דוקא בבעיל כו' דהא לאוקימתא דר"א נמי ע"כ טעמיה דרב בלא בעיל דאחולי' אחיל לתנאו היינו כמ"ש בספר פני יהושע דחזקה דאין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו והאי כיון דכנסה סתם ולא בדקה מסתמא אחולי' אחיל לתנאי קמא ומכ"ש בקידשה סתם וכנסה סתם דאחולי' אחיל לתנאי' ע"ש אלא דאל"כ לא הוה מקשה הגמרא מידי והא איפלגו בה חדא זימנא והיא גופא צריך למיבעי מנלן הא אימא דאביי אתי לאשמעינן דוקא בבעיל ומנא ליה להקשות אבל זה אינו דאביי ודאי דינא אתי לאשמעינן לדידן ולדידן אין נ"מ בהך נפקותא דהא אין סברא לן דחופה אינה קונה וא"כ איך שיהיה צריך דוקא בעיל דאל"כ אמאי צריכה הימנו גט לדידן דלשיטת רש"י אין סברא כלל שיחולו הקדושין למפרע וע"כ הך נמי לענין בעיל כו':

אמנם כל זה אי נאמר דחופה קודם הקנין נמי גומר אתי שפיר דאי נאמר דטעמיה דרב דאחולי' אחיל לתנאה יש לה כתובה בבעיל אי חופה שקודם הנשואין גומרת מה שאין כן אי חופה שקודם הנשואין אינה גומרת אמאי אית לה כתובה לדידן דחופה אינה קונה בתחלת הקנין והוה ארוסה ודע דלא תיקשו מ"מ אמאי צריכה הימנו גט דכיון דטעמיה דרב דאחולי' אחיל לתנאה קמא ואמאי נימא לשם זנות הוא בועל ולא לשם קידושין לאו פירכא הוא דמצינן למימר דרב ודאי דאית ליה נמי הך סברא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כמו שמצינו בקדושי קטנה כו' אלא דלא תימא טעמיה דרב דאחולי' אחיל לתנאי בשעת חופה דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו כו' והאי דלא בדקה מחיל לתנאי ומסתמא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אח"כ כשבעל מקדשה והוה חופה ואח"כ קנין דמהני לשיטת רש"י ז"ל כמו שכתבתי לעיל כנ"ל ודוק בעזה"י:

זאת תורת העולה מדברינו דלשיטת התוספת מוכח דחופה ואח"כ קנין לא מהני ולשיטת רש"י חופה ואח"כ קנין מהני שפיר כמ"ש לעיל בסמוך וכן יראה מלשון התוספת