פורת יוסף קנט

רש"י עדיף טפי קידשה ע"ת וכנסה סתם מאילו קידשה וכנסה סתם לאו בהכרח הוא אלא דאיכא למימר כך לפי ה"א משא"כ לפי האמת אית לן למימר כפי הסברא הפשוטה דאחוליה אחיל ואין לומר גט נמי לא תיבעי ואי דקשיא אמאי תצא שלא בכתובה יש לומר ודאי בקידשה סתם לית לה לא כתובה ולא גט כמ"ש התוספת בתירוץ ראשון במתניתין מההיא דסמפון וא"כ כשנכנסה ואחיל התנאי והיה בדעתו דאף אם נדרנית הוא ומקדשה בביאה דחופה לא קניא במחילת הקנין אלא גומר אחר כסף כו' כמו שיתבאר בסמוך וביאה אירוסין עושה כמ"ש אביי בקדושין (דף י' ע"א) וכן פסק הר"מ ז"ל (בהלכות אישות פרק י') יע"ש וא"כ שפיר לית לה כתובה דארוסה לית לה כתובה ומתני' מיירי בדלא כתב לה ובנשואין תנאי ב"ד הוא משא"כ בארוסה דלית לה כתובה וגיטא בעי כדין אשת איש גמורה בשלמא לשיטת התוספת ז"ל מההיא דאי איפשי באשה נדרנית פריך שפיר מאי שנא כתובה ומאי שנא גט משא"כ לשיטת רש"י ז"ל דהתם אין ראיה כמ"ש לעיל א"כ מאי פריך מאי שנא כתובה ומאי שנא גט כו' דהא איכא למימר דלכך תצא שלא בכתובה:

אבל הנראה לי דרש"י לשיטתיה ביבמות (דף נ"ז ע"ב) בהא דיש חופה לפסולות דפירש שם דמיירי בלא קנין כסף ורב ושמואל סבירא להו דחופה קונה בתחלת הקנין כרב הונא דאמר כן בקדושין יע"ש היטב ויתבאר בזה בסמוך בעזה"י וא"כ פריך שפיר אמאי לית לה כתובה דאין לומר דקדושין לאו כלום הוא מ"מ כשכנסה ואחולי' אחיל וחופה קונה לשיטת רש"י ז"ל דרש"י נמי סובר דאי אמרינן טעמיה דרב דאחולי' אחיל היינו משעה שכנסה אפילו בלא בעיל כמ"ש התוספת ואין לומר דמיירי בלא ביאה דכנסה משמע בלא ביאה כמ"ש התוספת דכן צריך לומר לד"א מדמקשה מיניה תיובתא יע"ש במהרש"א ז"ל יש לומר דמהר"י בן לב כתב עלה דהך מילתא דרב הונא בקדושין דאמר חופה קונה פירש שם דאי אמרינן דקונה בתחלת הקנין היינו שגומר בתחלת הקנין יע"ש במהרש"א ז"ל וא"כ פריך שפיר אמאי לית לה כתובה כיון דחופה גומר והוה אשת איש ויש לה כתובה בתנאי ב"ד אלא דלא אחיל לתנאי א"כ גיטא נמי לא בעי:

אמנם הר"י ז"ל דמחולק עם רש"י ביבמות (דף כ"ט) ופי' רש"י שם דלכ"ע חופה אינה קונה והתם בחופה שלאחר כסף יע"ש היטב א"כ על כרחך מההיא דאי אפשי באשה נדרנית קמיבעיא ליה דכתובה דלא גיטא נמי לא תיבעי א"כ פריך שפיר גיטא נמי לא תיבעי ועל כרחך בהכרח דסברא חזקה הוא מההיא דאי אפשי באשה נדרנית כנ"ל טעם פלוגתתן כל אחד לפי שיטתי':

אמנם לבוא אל הענין במאי דקשיא ליתני במתני' כנסה סתם לשיטת רש"י סרה מהר זאת הקושיא דאיכא למימר דלרבותא נקיט דכתובה דלשיטת רש"י איכא למימר דקידשה וכנסה סתם כתובה נמי אית לה כמ"ש הרא"ש דלית ראיה מההיא דאי איפשי באשה נדרנית ועיין בספר פני יהושע ומהא נמי לא תיקשי אלא לפום סברא דהשתא כו' דלא תני ברישא קידשה סתם דלא מצי למתני הכי דא"כ בסיפא אמאי תצא שלא בכתובה לפום סברא דהשתא כנ"ל:

ועם זה יתיישב הא דפריך והא איפליגו בה חדא זימנא דעל כרחך הא דלמפרע דהא יש להקשות אכתי הויא בעילתו בעילת זנות דכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הויא בעילתו בעילת זנות אבל י"ל דהא קידשה בביאה אין שום איסור אף דלית לארוסה כתובה דלא תיקנו חכמים כתובה לארוסה וא"כ אם נאמר דלא חלין למפרע שפיר דהוה ארוסה ולא הוה בעילתו בעילת זנות דלא הוה בעילתו בעילת זנות אלא היכא שיש לה מדינא והוא אינו נותן כו' משא"כ אי אמרינן דחלין הקדושין למפרע ודאי דהוה בעילתו בעילת זנות דכיון דחלין הקדושין למפרע וחופה גומרת ונשואה גמורה היא וכיון דיש לה מדינא כתובה והוא אינו נותן ודאי