פורת יוסף קנו

כתב כתובתה לא אמרינן דמחלה אלא סמכינן אתנאי ב"ד עכ"ל לא ידענו מי הכריחו לזה דהא מצי איירי בהתנה עמה בע"פ לפי המסקנא ואף אם נאמר דאין הכרח לפי האמת מ"מ צ"ע במה שכתב ואשמעינן דלא אמרינן מחלה הא אפילו מחלה נמי לא מהני גם לר"י כדמסיק לקמן בהדיא דע"כ לא קאמר ר"י אלא בכותבת כו' יע"ש וצ"ע בספר פני יהושע מביא שיטת הרא"ה בשמעתין ז"ל והוא פי' מחודש עד מאד וז"ל דאי ר"י לימא כתבה לי' התקבלתי כו' ותמה עליו דשטר בעדים אינו נאמן עד שיבוא עדים עכ"ל והנה נראה ליישב זאת דודאי משנה שאינה צריכה היא דמאי איכא לומר בזה דבתולה כתובתה מאתים כו' וכמ"ש בספר פני יהושע אלא דבא לומר דלא מהימן לומר מחלת לי במיגו דפרעתי למ"ד הטוען אחר מעשה ב"ד יכול לטעון פרעתי במקום שכותבין כתובה דממתני' דלא כתב לה כתובה משמע דאחרים כותבין וקמ"ל דגובה כתובתה ואמאי נהימנא לדידיה דמחלה לו ושטר היה לו ואבד במיגו דפרעתי אלא ש"מ ר"י הוא דלא מהני כותבת התקבלתי ומתני' אתא לאשמעינן דגובה הכל ודוק:

ע"ש בגמרא אשת ישראל שנאנסה אסורה דחיישינן שמא תחילתה באונס וסופה ברצון. בספר פני יהושע הקשה קושיא עצומה דאמאי לא נעמידה בחזקת היתר דלא שייך כאן תי' התוס' כו' עכ"ל ורצה לומר מ"ש בסוגיא דפתח פתוח דאונס הוה רצון רובא דאונסא קלא אית ליה והכא לא שייך זה דודאי יש לה קול דכיון דמתחלה היה באונס ואין לומר דמיירי ביחוד לא הוה מקשה משבויה וה"ה דלא הוה מצי להקשות אונס דשריא רחמנא היכא משכחת ליה דלמא בלא נתיחדה כו' ועל קושיא הראשונה היה אפשר ליישב דודאי ענין כתובה אמאי נותן לה כתובה דלמא בסוף היה ברצון ולא שייך לאוקמיה אחזקה דאוקמיה ממונא בחזקת מריה לא מיבעיא לשינויא דלעיל בפ"ב דע"כ לא אמר ר"ג אלא היכא דאיכא מיגו והכא ליכא מיגו כיון דרוב נכרים פרוצים בעריות והוה כיש עדים אלא אפילו לשינויא בתרא מטעם חזקה וברי ושמא מ"מ מקשה שפיר דליכא מאן דפליג אהך מתני' ולר"י ודאי דאית לה כתובה דאוקמיה בחזקת מריה קמא ועיין בתוספת בסוגיא דפתח פתוח ע"ב בד"ה אי למיתב לה כתובה ניתב לה יע"ש היטב וגם קושיא השניה יש ליישב כמ"ש בספר פני יהושע דבר תימא בא הדבר ע"י שנתיחדה עמו בשדה ואפשר לישנא דקרא דייק לה ואם בשדה מצאה דמה לי בשדה או בעיר אלא קרא אתי לאשמעינן דאפילו דע"י יחוד בשדה באתה לה זאת אפ"ה מותרת ופריך שפיר כיון דהלכה למקום פרוצות ולית לה חזקת כשרות אמאי מותרת כו' ועיין בר"מ הל' נערה ובתולה מה שכתב שם המשנה למלך עלה דאם בשדה מצאה יע"ש היטב דמשמע שם דבשדה כל זמן דלא ידעינן ברצון מסתמא הוה באונס ובעיר הוה איפכא (אשאין) [א"כ אין] ראיה ודוק לפענ"ד:

בדף נב ע"א גמרא רבא אמר כל שאיסור שבויה גורם חייב לפדותה איסור דבר אחר אינו חייב לפדותה ופירש"י דבממזרת כאביי ס"ל אלא בכהנת כו' עכ"ל משום דלכאורה יש לומר דפליגי נמי בישראל דרבא כייל ליה כל שאיסור כו' והיינו אפילו ע"י נדר ואביי ס"ל דוקא דבתחלה לא היתה ראויה לקיים התנאי ולא לבסוף ורבא סובר דבתר בסוף אזלינן אבל זה אינו דהא מסיק לקמן דאביי ורבא אליבא דכ"ע אמרי וע"כ סבירא להו דבמדיר אשת ישראל לא פליגי וכל דאמר רבא לאו דוקא דבאיסור ע"י נדר פליגי אף באשת כהן לדידיה כדמסיק אליבא דרבא דפליגי בין באשת כהן ובין באשת ישראל דלדידיה אין חילוק בין אשת כהן לאשת ישראל:

אמנם יאמר דלמאי דסלקא דעתיה מעיקרא דנדרה היא וקיים לה איהו וקמפלגי אי הוא נותן אצבע כו' מצינו למימר דרבא נקיט כל בדיוקא אכהנת וה"ה לישראלית כגון שנדרה איהי ולא שמע הבעל או שלא היה שהות ביום להפר כגון שנדרה סמוך לשקיעת החמה דודאי היא נתנה אצבע בין שיניה