פורת יוסף קנד

להקשות ממקום אחר טפי וכהנה רבות. וכן נראה דשם כתב רש"י והאי תנא לית ליה דרשא דלקמן שאם היה נוהגין בו קודש כו' אלמא דאית ליה למידין ומשיבין כיון דמופנה מצד אחד ומיהו אין זה ראייה דאיכא למימר דאין מופנה כלל וכן הוא האמת כיון דסבירא להך ברייתא כר"א א"כ האי אביה דמש"ר למעוטי נכנסה לחופה דמאורסה לגופא אצטריך דלא תימא פנויה כנ"ל ודוק היטב:

בדף מט ע"א גמרא במזונות בתו הוא דאינו חייב הא במזונות בנו חייב בתו נמי חוב הוא דליכא הא מצוה איכא כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דהא אפשר בתו מצוה נמי ליכא והא דנקיט חובה משום בנים דאיכא נמי חוב וכהאי גוונא אמר לקמן איידי דתני סיפא כו' ומיהו לא הוה מתורץ דמתני' דלא כמאן דכל הני סבירא להו דבנים ליכא חוב והמקשה אפשר דלא אסיק מזה כמו דלא מסיק דנקיט בנות לאשמעינן דבדידהו מצוה מיהא איכא או דחובה ליכא כדמשני לקמן והיה סובר דברים כפשטן כו' וק"ל:

ע"ב גמרא באושא התקינו כו' הילכתא כוותיה או לא ומסקינן דראוי לכופו בדברים בעלמא כו' עכ"ל יש בכאן שלש מדות לענין דינא עיין בר"מ (הל' אישות פי"ב) ובא"ע (סי' ע"א סעיף א') והוא דקטני קטנים דהיינו עד שש ושש בכלל חובה יתר מכאן מצוה אבל איש אמיד כופין אותו לצדקה ובב"ש כתב דהא דמכאן ואילך מביישין אותו בדברים היינו שאין לו ממון כו' והא דלא מוקי מתני' דהכי באין לו ממון אחר ולכך מצוה בלא אמיד וההיא דר' יוחנן בן ברוקה ביש לו ממון אחר דברייתא ע"כ באין להם ממון אחר דמדקתני בדברי ר"י משום דליתא על כרחך בשאין להם ממין אחר ומיהו בבבא בתרא כתב רשב"ם דהאי לאו מדברי ברייתא היא אלא פי' הוא כו' יע"ש ולשיטת רב האי גאון ז"ל שהובא בהל' אישות במגיד משנה ובשם הרשב"א דבאמיד כייפינן ליה היינו משום צדקה אבל לא נחתינן לנכסיה כו' וא"כ יש חילוק דבלא אמיד מביישין בדברים ובאמיד כופין אותו הרבה אבל מ"מ אין יורדין לנכסיו וא"כ קשה מאי פריך ממתני' לר"י בן ברוקה דלמא מתני' מיירי באיש אמיד וא"כ מצוה וחוב איכא אלא דהא דקתני האב אינו חייב היינו שאין בו חיוב מצד התקנה כתובת בנין דכרין ובנין נוקבין דאלו היה חוב מטעם זה היה יורדין לנכסיהן אבל מצוה וחוב איכא מטעם צדקה כו' ואין יורדין לנכסיו ואם מסרב בבית דין ועומד במורדו מנדין ליה או שאר דברים ואין יורדים לנכסיו ויש ליישב וצ"ע ודוק לפענ"ד:

בדף נ ע"א גמרא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש בירושלמי מפרש כו' דהוה קשה ליה כמו בהידור מצוה עד שליש אי מיתרמי ליה תלתא מצוה יתן לכולהו ביתו כו' וכבר היה אפשר לפרש כעשרייתא דבי רבי בב"מ יע"ש שוב מצאתי במהר"ם שיף ז"ל שכתב כן דהוה מצי למימר כעשרייתא דבי רבי ואפשר שהיה להם בקבלה שמה שאמר כאן תקנת אושא היינו ריוח החומש כמו שאמר בירושלמי וק"ל לענ"ד:

ע"ש גמרא באושה התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. לשיטת הסוברים דבחי' יכול הלוקח למחות בבעלה א"כ א"ש הא דקאמר הבעל מוציא מיד הלקוחות ולשיטת הרא"ש שכתב דמוציא לאו דוקא אלא דאף בחייה הבעל מוציא והא דאמר ומתה אורחא דמילתא נקיט וה"ה בחי' ונ"מ דאין הלוקח יכול למחות והוא פשוט ואפילו אם מתה או גירשה לא קנה הלוקח כלל דבחי' הוה הקרקע ביד בעלה ומיהו אין זה ברור אם יכולה לחזור או יורשיה ועיין בבבא בתרא בפרק יש נוחלין (דף קל"ו וקנ"ט) מזה יע"ש ודוק:

בדף נא ע"א משנה לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין עכ"ל המשנה. יש בכאן שני שיטות ריב"ן מפרש הא דדייק לקמן דתנאו בטל דאי לא אמאי הוה בעילתו זנות ודייק דבתנאה מיירי מדלא אמר ר"מ