פורת יוסף קנג

דלעולם היא ברשות האב היינו לתרומה בלחוד דלשאר דברים מסירה לחוד מהני כמו שאמר מסירתה לכל חוץ מתרומה והדר אמר מסר האב כו' היינו משאר דברים חוץ מתרומה ולפי זה מה שפירש רש"י במתני' לענין אכילת תרומה וכל מה שהאב זכאי כו' היינו לרב אסי דמוקי רישא דמתני' מסירתה זה היא כניסתה לחופה אבל צריך עיון דהא איתותב רב אשי בשמעתין ואם כן על כרחך הא דנקיט במתני' עד שתכנס לרשות הבעל היינו כניסתה לחופה ומסר האב לשלוחי הבעל היינו לשאר דברים. והרע"ב בפי' המשניות כתב אם בת ישראל מאורסה לכהן כו' ולא סיים בה וזכאי בה בכל זכות האב בבתו אף שכתב אח"כ שתהא מסורה לרשות הבעל משמע כרב אמי כבר האריך שם בתי"ט בזה וכתב שט"ס הוא יע"ש. ודברי תי"ט צריכין עיון שכתב דמקודם אביי ורבא אין הלכה כתלמיד במקום הרב ורב אמי תלמיד חבר לרב היה עכ"ל ולא ידעתי דכל הטורח הזה למה דהא איתותב רב אסי וכולהו דאמרי כוותיה דאף לתרומה וצ"ע ודוק:

שם גמרא רב אסי אמר מסירתה לכל אף לתרומה כו' עכ"ל לפירש"י דטעמא דידיה משום שמא תשקה לאחיה אין הכרע דאין הלכה כתלמיד במקום הרב דפלוגתא דתנאי היא בקדושין ובפאע"פ פלוגתא דאמוראי כמו שיתבאר לקמן וא"כ יש להקשות על מה שכתב התי"ט דאין הלכה כתלמיד במקום הרב דהא הוה פלוגתא בלא"ה. ולשיטת רש"י דהא דקאמר עולא בפרק אע"פ דטעמא דמשנה אחרונה משום סמפון ושביק טעמא דידיה דאמר לכתחלה שמא תשקה לאחי' כו' היינו דאין נראה לו שיחזור בית דין של אחריהם ממה שאמרו לכתחלה כדפריך שם בשלמא לעולא כו' יע"ש. אבל לפי שיטת התוס' דזה סברא פשוטה היא דדוכתא מייחד לה ולא חיישינן שמא תשקה אלא על כרחך צריך לומר משום סמפון ומה שהקשו התוספת מעולא כבר תמה במגיני שלמה דעולא אמר כן ואימא דרב אסי לא סבירא ליה הכי. ומ"ש במגיני שלמה וגם לרשב"י לא קשיא לקמן בפרק אע"פ אי לא אמר טעמא משום שמא תשקה דהוה מפרשינן ליה משום סמפון עכ"ל יש להקשות דאם כן משנה אחרונה להקל נמי אתא דלב"ד הראשון דטעמא משום סמפון גם במסר שייך זה ולבית דין של אחריהם במסר לא כיון דטעמא משום שמא תשקה לשיטת רש"י שפירש דא"כ קיבל מסר והלך דלא חיישינן שמשקה שלוחי הבעל. הגם שיש לישב דבריו דלמשנה אחרונה הוה הטעם משום סמפון ומשום שמא תשקה אבל דבריו לא כן הוא שכתב דאיכא למימר דלמשנה אחרונה לא חיישינן כ"א למזיגה ואדרבה לא חיישינן לסמפון ואינו יודע מי הכריחו לזה וצ"ע יע"ש היטב:

ע"ש גמרא אלימא נשואה ממש היינו בתולה ולא בעולה אלא נכנסה לחופה ולא נבעלה כו' עכ"ל בספר פני יהושע כתב דיש לתמוה דנשואה ממש תיפוק ליה דהא כתיב דינה בחנק ועוד דמאורסה אצטריך למעט פנויה יע"ש. והנה קושיא שניה יש ליישב דלדידן דפנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה דר"א דאית ליה כן ולית הילכתא כוותיה א"כ ע"כ הא דכתיב לזנות במוציא שם רע בארוסה מיירי ומכ"ש שאר נערה דבסקילה ע"כ בארוסה דמיגרע גרע הוצאת שם רע ולמה לי מאורסה אלא למעוטי נכנסה לחופה ולא נבעלה ובית אביה דהוצאת ש"ר על כרחך במסר האב לשלוחי הבעל כו' וכן איתא בסנהדרין (דף נ"א ע"א) ת"ר לזנות יכול בזנות פנויה הכתוב מדבר נאמר כאן אביה כו' ופריך והא לזנות כתיב ומשני ר"א הוא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה יע"ש ודע דהרי למאן דדריש אביה למסר האב לשלוחי הבעל לא אייתר אביה א"כ מנא ליה למידרש גזירה שוה גבי בת כהן דמופנה מצד אחד הוא ולמידן ומשיבין לכ"ע והכא איכא להשיב מה לבת כהן שכן ריבה בהן הכתוב מצות יתירות אלא ע"כ דלזנות משמע ליה כן דל"ס כר"י וא"כ שפיר קאמר אלימא נשואה ממש כו' ולמה לי מאורסה וקושיא ראשונה אפשר דכן דרך התלמוד להקשות מיניה וביה אף דאיכא