פורת יוסף קנב

דאם כן למה לי לאמה ואפשר דאדרב הונא גופא קא קשיא ליה דלמה ליה קרא נילף מהפרת נדרים וכן כתב בספר פני יהושע אמנם הוא דחה זאת דהא אצטריך לאמה למעט מציאתה ופירות ועיין במסכת קידושין שכתב שם כן ואני אומר דודאי אצטריך היקשא דלאמה שיכול האב לכופה כמו שכתב בספר פני יהושע כאן אלא דקשיא ליה אדרב הונא דמשמע דאצטריך למילף שיהא שלו כו' והדר קאמר וכ"ת נילף מיניה ואה"נ דתקשה לרב הונא כו' ותקשה נמי דמציאתה ופירות יהא לאביה מן התורה ואמר דממונא מאיסורא לא ילפינן ולפי זה אפשר דמציאתה מן התורה אלא למאי דמסיק דההיא בהפרת נדרים הוא דכתיב וממונא מאיסורא לא ילפינן מציאתה מדרבנן משום איבה כו' ודו"ק:

ובתוס' בד"ה השתא זבוני מזבין לה מעשה ידיה מיבעיא וא"ת למה לי ק"ו בעירכון כו' עכ"ל בש"ס חדש בת"י כתב וז"ל ובהא מתרצא נמי למה לי ויצאה חנם אין כסף חד לנערה וחד לבוגרת דאי נערה מצי מזבין למה לי לאמה אלא דהוה מוקמינן לבוגרת כו' עכ"ל יש להקשות דהא קרא אצטריך דסימני נערות מוציאין מרשות האדון וממילא אתיא בק"ו דמכורה כבר שאין האב יכול למוכרה דאל"כ תקשה אבוגרת נמי דלמה לי:

י"מ אהא דאמר למה לי כו' דהוה אמינא דאתי אין חנם דאתי בבוגרת דהשתא ליכא לאקשוי השתא מכורה כבר דהא לפום סברא דהשתא ליתא להאי ק"ו ולעיקר זבינא דאיילונית לא מצינו קרא וא"כ אתיא לאמה על זה יע"ש במסכת קידושין ואני אומר דהא בקדושין מקשה למה לי קרא השתא מכורה כו' ומשני לאיילונית ומקשה ומה סימנים שאין מוציאין מרשות האב כו' בוגרת שמוציאין מרשות האב ת"ל אלא כו' וא"כ אף דליתא להאי ק"ו לא אצטריך קרא לבוגרת מהאי ק"ו גופה ומה סימנים שאין מוציאין מרשות האב כו' אלא דבתחלה הקשה המקשן התם בפשיטות דלא מצינו לאשכוחי כלל כיון דיצאה בנערות בגרות מאי בעי גביה ואין לומר דמילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא יע"ש היטב דזה לאו סברא הוא ועיין בקידושין ודוק לענ"ד:

שם ע"ב מאן דאמר לא זכה כו' הנה לפי' רש"י ז"ל הא דמסיק לקמן בברייתא מתה אביה יורשה היינו כרבנן דאף מן האירוסין פליג ר' נתן ולשיטת ר"ת דפירש דבנשואין פליגי א"כ אתיא ברייתא דלקמן דמתה אביה יורשה היינו כר' נתן דלרבנן אפילו מן הנשואין נמי לא ירית בעלה והתם קתני דירית אלא כר' נתן מוקמינן לה ומיהו מהאירוסין לא ירית לה כמו שהיא לא תטול תוספת כתובה דדי לנו באשה משום חיבת חופה כמ"ש התוספת ומיהו בבעל אי איכא אומדנא אחרינא אזלינן בתרי' מדידיה לדידה ודברי מהרש"א ז"ל בזה צ"ע:

שוב מצאתי במהר"ם שיף ז"ל ובספר פני יהושע שכתב כן אמנם לפי מה דהוה ס"ד וכן הילכתא לשיטת ר"ת ז"ל דפליגי בדר"א ורבנן א"כ לר' נתן דלא אזיל בתר אומדנא כמו התם א"כ אף באירוסין נמי דידיה הוה כיון שלא אזיל בתר אומדנא ואם נאמר כמה שכתבו התוספת דיבואו מבית בעלה והא לא באו ולכך לא זכה מן האירוסין גם לר' נתן לא ידעתי א"כ מן הנשואין אמאי זכה לר"נ כל זמן שהכתובה בבית אביה כדקתני ברייתא לקמן וצריך לומר דמ"מ אין יורש אשתו ארוסה דבזה עדיפא דידה מדידיה וצ"ע ודוק:

בדף מח ע"א מאן דאמר תכשיט כ"ש צדקה ומאן דאמר צדקה אבל תכשיטיה יהבינן לה והוא הדין דהוה מצי למימר אדלעיל איפכא מאן דאמר צדקה כ"ש תכשיט בנשתטה ומאן דאמר תכשיט אבל צדקה לא אלא דההיא מי שהלך בעלה למדינת הים איפלגו בהדיא ולכך כתבו התוספת דה"ג משום דאיכא למיגרס איפכא כתבו כן וק"ל:

משנה לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין כן הוא גירסת רש"י ז"ל מדכתב כלומר כו' ולפי זה לכאורה יאמר מברייתא מקשה כמה שכתב מהרש"א ז"ל ואין צורך. והנה לרב תרתי בבי הוא במתני'