פורת יוסף קנ

בכאן הודאת בעל הריב שכדין הושג. והן אמת שהר"א ז"ל לא השיג עליו אלא במ"ש בעל כו' אבל אבוגרת לא השיג עליו דודאי לשון הברייתא משמע כך דנסקלת על בית הסקילה ממש אלא שבבעל סובר שאין זה שינוי שהרי מקודם לכן היתה בעולה מנואף וכמו שכתבו התוספת בשמעתין ובאמת שגם בזה יש לתמוה על הר"מ דמאי שינוי איכא בזה אבל הנראה לי בזה דהר"מ ז"ל לא אמר דבריו אלא כשבעל כדרכה והנואף שלא כדרכה דאישתני גופא ממה שהיה בתחלה שהרי הר"מ ז"ל פסק שם באו עליה עשרה כולן בחנק והראשון בסקילה בד"א שבאו עליה כדרכה אבל אם באו עליה שלא כדרכה עדיין היא בתולה והכל בסקילה וכן הגיה המשנה למלך וכתב שכן היה גירסת המ"מ והמ"ע שכתב וקיי"ל כחכמים עכ"ל א"כ בכה"ג ודאי דאישתני גופא וכיון שאילו זינתה השתא בחנק אישתני לבית הסקילה כמו בוגרת השנויה בברייתא ואף שהר"מ ז"ל כתב סתם מ"מ צ"ל כן בדבריו כנ"ל:

ודע עוד בהא דכתב באו עדים אחר שבגרה כו' משמע בנכנסה לחופה לחוד לא אפשר דבמש"ר דלא אישתני דינא לשיטתיה דבמש"ר אף בנכנסה לחופה וזינתה בסקילה:

או יאמר דאפילו בבאו עדים לחוד כדמשמע מסתימת לשונו אפ"ה בכה"ג דלא אישתני אלא דינא נסקלת על שער העיר ההיא והראשון נראה יותר ודוק היטב לענ"ד:

שם ע"ב גמרא הנערה שהיתה כבר וברייתא דשילא משבשתא היא ואין כאן אלא שני מדות ולדעת הר"מ אפשר דלא משבשינן אלא מה שאמר הר"ז בחנק אבל שלש מדות יש בה דסרחה ולבסוף בגרה בבית הסקילה ואפשר דגם הר"א ז"ל יודה לזה יע"ש וק"ל לענ"ד:

ע"ש האמר ר"י לתנא תני תידון בסקילה כו' מפירוש מהר"ם שיף ז"ל ולא הוה ג' מדות ומשבשתא הוא כו' עכ"ל ואין הלשון משמע כן דמשמע דלא משבש אלא הא דתדון בחנק אבל שלש מדות כמ"ש לעיל לשיטת הר"מ ז"ל וכן הר"א ז"ל אפשר דיודה בזה ודוק:

ע"ש גמרא ת"ר שעריך כו' גמר פתח משער כו' ופרש"י ז"ל דאסמכתא בעלמא הוא כו' עכ"ל. יש לדקדק מנא ליה לרש"י זאת ועוד כיון דלאו ג"ש גמורה הוא מנא להו לחכמים לומר זאת. ואפשר לומר דלא צריך כלל ג"ש לזה דנערה המאורסה נמי נסקלת על פתח שער העיר ההיא ולא גרע מש"ר כו' כמו שכתב בספר פני יהושע והבאתי לעיל במשנה הגיורת ואף דבעי למילף מש"ר משעריך דבעיר שרובה נכרים סוקלין על שער בית דין דבנערה המאורסה לא כתיב שעריך מ"מ פתח לא צריך למילף מפתח אלא אסמכתא בעלמא הוא ומהרש"א ז"ל לא כתב כן וק"ל:

בדף מו ע"א גמרא תנו רבנן כיצד הוצאת שם רע כו' ראב"י אומר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה עיין בחדושינו לעיל דמכאן מוכח דגט מהני נמי אף ע"י ביאה יע"ש היטב. מה שמקשה בספר פני יהושע לרבנן דאף בלא בעל נמי א"כ מאן יימר לן דקרא בבית חמיה איירי ותירוץ דאת בתי נתתי לאיש הזה משמע חופה כו' הן אמת שרש"י כתב בשמעתין דתני שילא דקרא איירי בבית חמיה איירי מדכתיב ואקרב אליה היינו לראב"י אבל לרבנן מנא ליה ואפשר לומר דטעמא דקרא דראו גידולים שגידלתים להודיע שמבית זה יצאה הנבלה כדי שלא יהא העולם סבורין שזינתה בבית אביה כמ"ש הריטב"א והבאתיו לעיל ובבית אביה לא שייך האי טעמא אמנם לשיטת הר"מ יקשה זאת דאיהו סובר דאף בזינתה לאחר שנכנסה לחופה נסקלת על פתח בית אביה וע"כ צ"ל דראו גידולים שגידלתים היינו שהוא הרגילה בכך כמ"ש לעיל א"כ מנלן דאיירי בבית חמיה וצ"ל כמ"ש הוא לעיל דפשטא דקרא משמע בבעולה אלא דלרבנן משמע אף בלא ביאה כמ"ש הוא בעצמו לעיל בשמעתין ודוק לענ"ד:

שם ע"ב משנה האב זכאי בבתו בכסף ובשטר ובביאה זכאי במציאתה כו' בפי' המשניות להר"מ כתב וז"ל אלו הענינים שהאב זוכה בהן משום שנאמר בנעוריה בית אביה ובא בקבלה כל שבח נעורים לאביה כו' עכ"ל