פורת יוסף קמח

הוא הדין בתולת ישראל לא קאי אלא אהורתה ולידתה שלא בקדושה ופריך שפיר א"ה מילקי נמי לילקי ומאה כסף נמי לשלם ועיין בספר פני יהושע וא"כ כיון דהמקשין ידע מבתולת ישראל ולא בתולת גרים א"כ שפיר כתבו משום דכתיב בישראל קא בעי דאל"כ אלא דבעינן קרא כדכתיב הא בישראל מוכח דלא בעינן קרא כדכתיב אלא עיקר קושייתו משום דכתיב בישראל קא בעי ודוק היטב לפענ"ד:

ובזה יש ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דהלכות נערה ובתולה והלכות איסורי ביאה וזה לשונו דין חדש יש במוציא שם רע דאפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה הרי זו בסקילה על פתח בית אביה והוא שיטת רבינו שמואל שהביאו התוס' בסוגיא דתני שילא אלא דרבינו שמואל סובר דנסקלת על פתח שער העיר ההוא דלא שייך טעמא דראו גידולים שגידלתים כמו שיתבאר לקמן והוא ז"ל כתב דנסקלת על פתח בית אביה ולפי מה שכתבתי א"ש דע"כ נסקלת על פתח בית אביה דקשיא ליה קושית התוס' דל"ל בתולת ישראל ולא בתולת גרים דמבישראל ממעטינן הכל כמ"ש התוספת והבאתיו לעיל וע"כ דאי לאו בתולת ישראל ה"א ומתה קאי לבת ישראל שאין לה פתח בית אב דלא בעינן קרא כדכתיב אך אי אמרינן כשיטת רבינו שמואל לקמן דאם נכנסה לחופה ולא נבעלה דנסקלת על שער העיר ההוא במש"ר א"כ ע"כ מוכח דלא בעינן קרא כדכתיב דהא במש"ר גופא דאם זינתה לאחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה נסקלת על שער העיר ההיא ואף דהתם לא שייך האי טעמא ראו גידולים שגידלתים כמו שיתבאר לקמן וא"כ נימא דהכא בעינן דוקא קרא כדכתיב די"ל מהיכי תיתי דיגרע והוא קושית פני יהושע ואי דלא נימא דלא אמרינן אישתני דינא כו' דהא בנכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה אפ"ה נסקלת על שער העיר ועיין בספר פני יהושע יע"ש היטב ואי נאמר דלא אמרינן אישתני דינא כו' א"כ אצטריך דלא נימא בעינן קרא כדכתיב היינו בזינתה לאחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה דלא נימא דהא בעלמא בחנק ואיך שיהיה מוכח דזינתה לאחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה דנסקלת על פתח בית אביה כשיטת הרמב"ם ז"ל ודוק היטב לפענ"ד:

ע"ש גמרא מדתני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים כו' אף למ"ד דהמוציא שם רע על היתומה פטור מוקי למתני דהכא כר"ע דמחייב לעצמה כמ"ש התוספת א"כ מציעתא דמתני' אתיא לדיוקא הא בת ישראל כהאי גוונא חייב ואתיא כר"ע וכן אסיפא לא קשיא דמציעתא אצטריך כמ"ש ולא קשיא קושית מהר"ם שיף ז"ל שכתב במתני' דלמה לי סיפא ומציעתא יע"ש דודאי אצטריך סיפא ומציעתא לדיוקא וק"ל:

ובתוס' בד"ה בתולת ישראל ולא בתולת גרים וא"ת למה לי מאן ימאן כו' ואין לומר דשאני מש"ר דרבי קרא ולכך אצטריך קרא נמי מאן ימאן י"ל דגילוי מילתא בעלמא הוא דאבי הנערה דכתיב במש"ר ולא ממעטינן יתומה ה"ה בעלמא דלא ממעטינן דאל"כ לא פריך מידי והא תניא מאן ימאן דשאני התם דרבי קרא לשיטת התוס' דמרבי מאן ימאן דהוה למיכתב מאן מאן בחד לישנא א"כ מאי פריך אלא ע"כ דגילוי מילתא הוא:

או יאמר דלא מסתבר למימר דאתי קרא לדייקא לחוד שוב מצאתי במהר"ם שיף שכתב כן ונהנתי וק"ל:

בדף מה ע"א גמרא תני שילא שלש מדות בנערה המאורסה באו עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה כו' באו עדים בבית אביה כו' סרחה ולבסוף בגרה כו' עכ"ל הנה אומרו באו עדים בבית חמיה משמע בלא הוצאת שם רע נמי איירי ומה"ט הוצרך לפרש טעמיה דקרא ראו גידולים שגידלתים כמ"ש בספר פני יהושע דלא תימא דוקא במש"ר כו' לכך קאמר ראו גידולים שגידלתים כלומר מבית אביה כו' ואף לפירש רבינו שמואל דפירש דמוציא שם רע בסקילה אף בזינתה תחתיו התם אין נסקלת על פתח בית אביה כמ"ש התוס' ולפ"ז כי משני רבא שאני מוציא שם רע דחדוש הוא על כרחך האי ברייתא דשילא