פורת יוסף קמו

ומתה דלא נימא בעינן קרא כדכתיב לכך אצטריך ומתה לגופא וא"כ אכתי יקשה קושית הרשב"א למ"ד בעינן קרא כדכתיב יקשה קושית הגמ' ואי דבישראל אצטריך שלא ילקה ולא ישלם מאה כסף כו'. הספק הד' במאי דמקשה בספר פני יהושע אהא דכתבו התוס' וא"ת בעינן קרא כדכתיב א"כ כו' כתב תימא היאך יעלה על הדעת דמש"ר יהא קיל מנערה המאורסה בעלמא דנסקלת על פתח שער העיר ההיא ומהיכי תיתי דבעינן קרא כדכתיב. הספק הה' במאי דכתבו התוס' ואם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס תימה דתקשה ממתני' ותירצו דממתני' ליכא לאקשוי דאתיא כר"ע אבל הכי פריך מר"י הגלילי לר"י הגלילי וכן הוא גירסת ר"ח וה"ג במכילתא וכן הוא בהדיא בירושלמי עכ"ל ולכאורה יש לתמוה למה להו כל אריכות הדברים והראיות שהביאו דאפילו מר"ע מצי למיפרך שפיר דע"כ לאביה הנערה לאו מיעוטא הוא דאל"כ באונס הקנס לעצמה ובמפותה דמדעתה עבדה מחלה והיאך קאמר ואם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס דהאי קרא במפותה כתיב:

והנה בהא דהקשיתי לעיל דמנלן דקרא דומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אימא לרבות בת ישראל דלא בעינן קרא כדכתיב כו' די"ל דע"כ מוכח דלא בעינן קרא כדכתיב דאל"כ למה לי בישראל למעט תיפוק ליה דבעינן קרא כדכתיב אלא ע"כ דלא בעינן קרא כדכתיב ומתה על כרחך להורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה דנסקלת אך קשה דאימא דאי לאו ומתה הוה אמינא דבעינן קרא כדכתיב ואי בישראל למה לי דיש לומר דהוה מוקמינן ליה להורתה ולידתה בקדושה דהתוספת כתבו דמישראל מצינו למעוטי נמי הורתה ולידתה בקדושה כמו גבי חליצה אלא כיון דאיכא לאוקמיה למילתא אחריתי תו לא ממעטינן מיניה גם הורתה ולידתה בקדושה משא"כ אי לא הוה כתיב ומתה ה"א דבעינן קרא כדכתיב ובת ישראל ע"כ הוה מוקמינן ליה להורתה ולידתה בקדושה דהורתה שלא בקדושה לא אצטריך דבלא"ה פטורה מסקילה דבעינן קרא כדכתיב משא"כ השתא דכתיב ומתה א"כ אצטריך בישראל להורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה במסתבר טפי כו':

אמנם מה שהקשו התוספת ל"ל בתולת ישראל ולא בתולת גרים כיון דמישראל נפקא יש להקשות דנהי דילפינן קנס ממיתה או כפי' השני שכתבו התוספת לקמן דכל הפרשה כולה איירי בחד גוונא יע"ש מ"מ ה"א דוקא הורתה ולידתה שלא בקדושה אבל הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה כיון דחייבה סקילה ליחייב נמי במאה כסף לכך אצטריך בתולת ישראל ולא בתולת גרים כו' ואף לדברי הרשב"א ז"ל שסובר דבישראל קאי אכל הכתוב בפרשה ושפיר קשה ל"ל בתולת ישראל ולא בתולת גרים דמבישראל נפקא דאפילו הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אין לה מאה כסף ומלקות אבל י"ל דאי לא הוה כתיב בתולת ישראל ולא בתולת גרים ה"א דומתה קאי אאין לה פתח בית אב ואי דבישראל נפקא דלא בעינן קרא כדכתיב י"ל דבישראל אצטריך ליה שלא ילקה ולא ישלם מאה כסף דלא ילפינן ממיתה ולא אמרינן כל הפרשה כולה בחד גוונא מיירי אי לאו בישראל לכך אצטריך בתולת ישראל ולא בתולת גרים דלא ילקה ולא ישלם מאה כסף וע"כ ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה. ומיהו לקמן מוכח ע"כ דילפינן קנס ממיתה או שכל הפרשה איירי בחד גוונא מההיא דכאן נערה כו' וא"כ הדרא קושין לדוכתין דל"ל בתולת ישראל ולא בתולת גרים ואי דלא תימא דומתה לבת ישראל שאין לה פתח בית אב מבישראל נפקא דאל"כ למה לי בישראל ואי לקנס הא ילפינן קנס ממיתה אלא דאי לא הוי כתיב בתולת ישראל ה"א דומתה אתי לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה ובישראל אתי למעוטי כסף ומלקות כו':

ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת אפשר לומר במה שהקשה מהרש"א ז"ל מי הכריחו לזה דהא הרשב"א ע"כ סובר דבישראל אכולהו פרשה קאי כקושייתו כו' אבל נראה