פורת יוסף קמד

והשתא דכתיב אחר על כרחך צ"ל ע"י גט כו' ואפשר דאכתי קשיא למה לי באמת אחר אלא דבא לומר דמיתת הבעל מתיר. או יאמר כמה שכתב בספר פני יהושע בהא דקידושין שהקשה גבי גט נמי נימא הכי דאיכא עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו יע"ש וא"כ הא דפריך מיתת הבעל מנלן דמתיר היינו דקשיא ליה ג"כ אגט דלא יתיר לגמרי דאית ביה עשה יע"ש בספר פני יהושע דאם לא כן קשה קושית התוספת דאמאי לא יליף דיתיר מיתה מקל וחומר מגט כו' אלא על כרחך דפריך גם אגירושין דיהא בו עשה וא"כ השתא דכתיב פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנו ממילא מוכח דמיתה מותרת דאי ע"י גט א"כ מוכח דגט מהני לגמרי מפשטי' דקרא מפן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנו וכיון דגט מתיר לגמרי הוא הדין מיתה דיליף מקל וחומר כקושית התוספת שם ובזה אתי שפיר הא דקאמר מדאצטריך אלמנה לכהן גדול מכלל דלכהן הדיוט שריא כו' ואמאי לא מוקי ליה יבום כמו שמקשין התוספת ובאמת בירושלמי מוקי ליה הכי אבל י"ל דלא ניחא ליה למימר כן דא"כ תיקשי בגרושה דכתיב למה לי דלכ"ע אסורא ואי דגירושין מתירין א"כ גם מיתה מותרת דקל וחומר הוא כמ"ש לעיל דקושית הגמרא דפריך מיתת הבעל מנלן דמתיר היינו דגם גירושין אינם מתירין דעשה מיהא אית ביה דודבק באשתו ולא באשת חבירו כמה שכתב בספר פני יהושע וכיון דע"כ מוכח דגירושין מתירין א"כ גם מיתה מותרת. והנה בהא דקאמר מפן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מוכח דמיתה מותרת והשתא ילפינן גט ממיתה בהיקשא דגירושין למיתה או כי ימות האיש האחרון והדר קאמר חדא דיבם לא איקרי אחר ועוד הרצון דלמא ע"י גט כו' א"כ כיון דמוכח דגט מתיר א"כ איתקש מיתה לגירושין או כי ימות האיש האחרון ודוק:

בדף מד מתני' הגיורת שנתגיירה היא ובתה עמה וזינתה הרי זו בחנק היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה ואין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע היתה הורתה ולידתה בקדושה הרי היא כבת ישראל לכל דבריה עכ"ל מהר"ם שיף ז"ל כתב דרך פלפול למה לי הך בבא שלישית דאל"כ לאשמעינן רבותא ואין לומר כו' דא"כ לאשמעינן מצעיתא תחת רישא כו' עכ"ל ואפשר דתנא נקיט אף דאתי מדיוקא וכהנה רבות או יאמר דתנא אגב אורחא בא לאשמעינן דגר קטן אין טובלין ע"ד בית דין כשאין תובע וכן כתב התי"ט והוא חד תירוצא של התוס' במתני' וא"כ אצטריך רישא דהגיורת כו' והוה אמינא ה"ה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה דממעטינן נמי מבישראל ומה שהקשה עוד למה לי מציעתא דאי דבסקילה מרישא שמעינן לה ואי דלא כבת ישראל מסיפא שמעינן לה ואפשר דאי לא הוה קתני מצעיתא ה"א דמאה סלע ולא בסקילה דבעינן קרא כדכתיב כו' עכ"ל דבריו אינם מובנים לי דאיך יאמר זאת דבעינן קרא כדכתיב דהא קתני בסיפא בהדיא דבת ישראל שאין לה פתח בית אב הרי זו בסקילה אלמא דלא בעינן קרא כדכתיב אלא כמ"ש דנקיט אף דאתי מדיוקא כו' ולמ"ד לקמן המש"ר על היתומה חייב אצטריך לדיוקא דהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הוא דאין לה פתח בית האב ולא מאה סלע הא יתומה בת ישראל יש לה מאה סלע. כמו שמדייק רבא לקמן ומרישא לא הזכיר כלום ודוק:

שם במתני' דנקיט אין לה פתח בית אב הר"ז בסקילה לכאורה בבא שאינה צריכה הוא דכ"ש הוא מהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה דלא בעינן קרא כדכתיב כו' ולפי שיטת רבינו שמואל לקמן בסוגיא דתני שילא כו' שהביאו התוס' שם דמש"ר חידוש הוא דנכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא בחנק וכאן בסקילה אף שזינתה לאחר שנכנסה לחופה וא"כ אצטריך הך בבא דאי מהורתה שלא בקדושה כו' ה"א דמש"ה הוה בסקילה דלא גרעה מנערה המאורסה בעלמא בלא הוצאת שם רע דנסקלת על פתח שער העיר ההוא כו' כמ"ש בספר פני יהושע יע"ש היטב על קושית התוס' והא בעינן קרא כדכתיב