פורת יוסף קמג

ויש מתרצים מכאן על מה שהקשו הרב הגדול בספר פני יהושע דעל כרחך מוכח מכאן דגט מהני אף ע"י ביאה דאם לא כן למה לי דאיתקש מיתה לגירושין דהא דהוה אמינא דבמיתה איכא עשה לשיטת התוס' היינו משום דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חבירו ודוקא במקדש בביאה הוא דאיכא עשה ולא במקדש בכסף ובשטר דבעולת בעל יש להן כו' וא"כ מאי נ"מ בהך היקשא דאיתקש מיתה לגירושין אם דנימא דיהא מיתה מתרת במקדש ע"י כסף ושטר דהא בלא"ה ליכא איסורא ואי ע"י ביאה גט נמי לא מהני כו' עכ"ל ואני אומר דהך היקשא דאו כי ימות האיש האחרון לאו מיותר הוא כנראה מדברי מהרש"א ז"ל במסכת קידושין יע"ש ועוד דעל כרחך הא דפריך מיתת הבעל מנלן דמתיר היינו אף ע"י כסף ושטר דאל"כ מאי פריך מאלמנה לכ"ג הא לכ"ע שריא אימא דמיירי כשקדשה בכסף כו' וגם מפן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מאי מייתי ראיה אימא דמיירי בקידשה ע"י כסף ושטר ומכ"ש אם נאמר דביאה נשואין עושה ודאי דעל כרחך דקרא מיירי בקידשה בכסף ושטר דכתיב מי האיש אשר אירס אשה כו' אלא ע"כ הא דפריך מיתת הבעל מנלן דמתיר היינו אף ע"י כסף ושטר ואצטריך שפיר היקשא דאו כי ימות האיש האחרון. ועוד דאי לאו ובעלה ה"א דגט לא מהני ע"י ביאה כקושית פני יהושע דמי איכא מידי כו' וא"כ איכא למימר דאם קידשה בביאה ודאי דגט לא מהני והוה אשת איש גמורה דמי איכא מידי דלישראל מהני ולנכרי לא מהני ואצטריך היקשא דאו כי ימות האיש האחרון איפכא להקיש גירושין למיתה מה מיתה אין חייב חנק אלא עשה אף גירושין לית ביה אלא עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו כו' ודע שמה שכתבנו לעיל דאו כי ימות האיש האחרון לאו מיותר הוא היינו דאל"כ הא נפקא דמיתת הבעל מתיר מדכתיב ואיש אחר כו' ואחר לא איקרי יבם ועוד דכתב מהרש"א ז"ל שם דבאמת למה לי הא מעריות נפקא ותי' דהאי ואיש אחר לאו מיותר הוא וא"כ ה"ה ע"כ דהך היקשא לאו מיותר הוא דאל"כ תיקשי באמת למה לי הך היקשא הא מדאצטריך בעריות כו'. ועוד דלר"ע אליביה דר' ישבב אי טעמיה דנפשיה קאמר דכל חייבי עשה אין קידושין תופסין בהן אם כן ממילא מוכח דמיתת הבעל מתיר דאל"כ היאך משכחת ליה הא דכתב רחמנא אלמנה וגרושה ומסיק במסכת קידושין גרושה למה נאמרה לומר לך כשם שחלוקה כו' ליחייב משום אלמנה וגרושה כו' והיאך משכחת זאת שיהיה אלמנה וגרושה וחללה זונה ויהא חייב במלקות הא לפום סברא דהשתא דמיתת הבעל איכא עשה דודבק כו' וא"כ כיון שהיתה אלמנה היאך נשאה זה ואף אם נאמר דעבר ונסיב דאי לאיסורה כתב קרא כדמסיק ביבמות מ"מ הא אין קידושין תופסין בחייבי עשה ולא הוה קידושין כלל ואמאי לוקה משום גרושה ואף אם נאמר דמיירי ע"י יבום שיבם אחיו וגירשה כו' דא"כ לכתבי' בפרשת יבמין כיון דלא משכחת להאי קרא דאלמנה וגרושה כו' וא"כ למה לי היקשא אלא ודאי דלאו מיותר הוא. ודע דליכא לאקשוי היאך משכחת ליה שיחול איסור גרושה על איסור אלמנה דמיתת הבעל אינו מתיר ולא הוה איסור מוסיף כלל דמתחלה ג"כ היתה אסורה לכל העולם כשמת בעלה. י"ל דמתחלה היתה מותרת ליבם ועכשיו כשנשאה אחר וגירשה מיגו דאסורה ליבם איתוסף איסורא על כל העולם ונאמר דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבם ונאסרת מטעם גרושה איתוסף על שאר העולם וגם אלמנה גרושה חללה זונה מצינו לאשכוחי אם נאמר דלא הוה זונה אלא אשת איש ולסברת הר"א א"ש דאיהו סובר דאין זונה אלא שאין קידושין תופסין בה כו' ודוק:

ע"ש דמסיק מיתת הבעל דמתיר מדכתיב פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ומקשין העולם הא כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו כו' וא"כ אין ראי' מכאן ותירצו דא"כ למה לי אחר ולא ליבם דאי בגט מי שרא ליבם כו' עכ"ל. והנה אמאי לא דאי לא הוה כתיב אחר ה"א דע"י יבום בלא גט