פורת יוסף קמב

קתני ברישא אירסה ונתארמלה תרי זימני כו' והא דנקיט בבא יתירא כמ"ש לעיל לאשמעינן דבגירושין מותרת להנשא לשלישי ולמ"ד מעיין גורם ע"כ מסיפא דבתרי זימנא הוה חזקה דאל"כ הוה למיתני השיאה ונתארמלה כו' כמ"ש לעיל ונקיט רישא אגב סיפא. שמעתי בשם הגאון מוה' עוזר ז"ל וז"ל דמרישא לא מצי למידק דמסתמא כשהוא נערה קידשה דאסור לקדש את בתו כשהיא קטנה וא"כ אי הוה קתני תרי זימני נתארמלה הוה צריכה להמתין שלשה חדשים משום הבחנה והוה תו בוגרת כשהשיאה לשלישי ואין הכתובה של האב כו' משא"כ נתגרשה דארוס ראשון חזר ונשאה דלא הוה צריכה להמתין ששה חדשים משא"כ בסיפא דייק שפיר עכ"ל ודבריו עריבים ומתוקים לחיך ואולם לא תירץ אלא קושית מהרש"א ז"ל אבל מה שהקשה ר"י בעל התוס' דתיקשי למ"ד מעיין גורם האי קושיא דהא לא מצי למינקט נתארמלה תרי זימני דתו הוה בוגרת כו' ונקיט סיפא איידי דרישא כמו לפר"י דנקיט רישא איידי דסיפא כן נמי למאן דאמר מעיין גורם נקיט סיפא איידי דרישא ולמ"ד מזל גורם לא צריך לזה אלא דבא לאשמעינן דבתרי זימני הוה חזקה ואם נאמר דמנא לך הא אימא דאיידי א"כ יגדל התימא באמת למידק כן אימא דאיידי לולי שנאמר דסיפא איידי דרישא לא אמרינן אבל מאן יימר לנו זאת דודאי כל היכא דאיכא לשנוי בלא איידי מתרצין ולכך למ"ד מזל גורם א"ש ולמאן דאמר מעיין גורם צ"ל איידי אמנם בלא זה יקשה דאמאי תני ברישא אירסה וגירשה ליתני תרי זימני נתגרשה לדעת ריב"ן דודאי בנתגרשה תרי זימני מותרת להנשא לשלישי דלא כיש אומרים שהביא באבן העזר (סימן ט') והוא דעת רש"י והר"ן בסוף פרק כיצד יע"ש וא"כ למה למיתני שינוי הלשון כו' הוה למיתני תרי זימני נתגרשה אלא ודאי לאשמעינן אתי תרתי זימני הוה חזקה דבשלמא בסיפא ניחא דנקיט גירשה ונתארמלה נקיט ולא תרתי זימני נתגרשה דמשום דאתי לאשמעינן דתרתי זימני הוה חזקה וזהו מדשינה הלשון כמ"ש הריטב"א ז"ל יע"ש משא"כ ברישא ליתני תרתי זימני נתגרשה אלא לאשמעינן כו':

יש לראות בהא דאמר טעמא דהשיאה וגירשה השיאה ונתארמלה הא נתארמלה תרי זימני תו לא חזיא לאינסוביה למ"ד מעיין גורם דדייק לה מסיפא ליתני תרתי זימני נתגרשה ואי דלא הוה ידעינן דנתארמלה תרי זימני הוה חזקה דמה לי נתגרשה תרי זימני או נתארמלה תרתי זימני אלא מכח שינוי הלשון דייק כמו שכתב הריטב"א ז"ל אמנם אם נרכיב זאת דמיותרא דייק ומשינוי הלשון דאף אי הוה תני תרתי זימני נתגרשה נמי הוה ידעינן דנתארמלה תרי זימני לא מיותרא דבבא דסיפא דאל"כ למה לי השיאה שנית כמ"ש לעיל וכן כתב בספר פני יהושע א"כ יקשה זאת אבל אי באשה אחת מיירי מתני' אפשר לומר דבא לאשמעינן דבגירושין דבתרתי זימני מותרת כמ"ש לעיל ואי הוה תני תרתי זימני נתגרשה ה"א דבתלתא זימני הוה חזקה ואשמעינן בבא יתירא דאף דגירשה תלת זימני אפ"ה דפורענות מדנקיט תנא כך נתגרשה תרתי זימני ואילו הוה אסורה להנשא לשלישי לא הוה תני אלא תרי פעמים נתגרשה והשיאה ונתארמלה משא"כ השתא דנקיט השיאה ונתארמלה כו' לאשמעינן הא נתארמלה תרתי זימני הוה חזקה ולא יכול עוד להנשא לשלישי ודוק היטב לפענ"ד:

ע"ש גמרא טעמא דהשיאה וגירשה השיאה ונתארמלה כו' הא נתארמלה תרי זימני תו לא חזיא לאינסובי כו' עכ"ל יש מקשין מכאן על הא דאמרינן במסכת קידושין (דף י"ג) מיתת הבעל מנלן דמתיר כו' ואיש אחר יקחנו כו' ומקשין הא מדכתיב מי האיש אשר אירס אשה כו' דרשינן שהיה לה בעל ואיך איש אחר יקחנו והלא בתרי זימני הוה חזקה ואני אומר אלמה לא ע"י גט שנתגרשה מבעלה הראשון:

והנה בהא דקדושין דמסיק מכי ימות האיש האחרון איתקש מיתה לגירושין ש"מ דמיתת הבעל מתיר ומיהו בלא"ה הוה אמרינן דלכ"ע בעשה ולדידיה בלאו משום מח"ג כו'.