פורת יוסף קלט

בריש שבועות (דף ג') וא"ת אמאי לא תני שיזרוק ולא יזרוק וי"ל דלא תני אלא דבר והיפוכו רצה לומר כיון דתני שאוכל ולא אוכל אכלתי ולא אכלתי תו לא צריך עכ"ל והנה יש להקשות אמאי לא תני במתני' שיזרוק פלוני צרור לים או לא יזרוק דודאי יש נ"מ טובא דלשיטת הרמב"ם ז"ל היה לוקה משום שוא ולשיטת רש"י ז"ל היה לוקה משום שבועת ביטוי ונפקא מיניה להתראה אלא ודאי דאין לוקין עליו מטעם דהוה התראת ספק הוא ולא לאו מפורש ויתבאר לקמן באורך מזה בעזה"י. ועיין בהריב"ש פרק הנ"ל מביאו הכסף משנה שפירש דהא דכתב הר"מ ולמה אינו לוקה משום שוא היינו שקר יע"ש והוא גמרא ערוכה במסכת שבועות (דף כ"א ע"א) דאמר מה שוא כו' היינו ולפטור מקרבן אבל לענין לאו חייב משום שבועות שקר ועיין לקמן. ודע הא דאמר בשבועות (דף ד' ע"א) זו היא שבועת ביטוי כו' למעוטי מאי לאו כו' ומאי קושיא אימא שיזרוק פלוני צרור לים ולא זרק דלשיטת הר"מ הוא אזהרה משום שבועת ביטוי ולאו אין בו משום שקר דלאו שאין מפורש הוא. ולאו שאין מפורש פי' הלח"מ דיש בו ענין שקר ויש בו ענין שוא דאין בידו לא לקיים ולא לבטל יע"ש ודוק:

והנה ראיתי לבאר בכאן דברי הרמב"ם (דהלכות עדות פרק י"ח הלכה ח') עדים זוממין אם לא הרגו נהרגין ואם הרגו אין נהרגין אבל במלקות וממון אע"פ שעשו מעשה אין אומרים כאשר זמם ולא כאשר עשה אלא לוקין ומשלמין וכתב הכ"מ בממון דאפשר בחזרה ובמלקות אפשר דטעמו של רבינו כו' יע"ש יש לראות בדבריו דאכתי מנא ליה דבחייבי מלקות אם נלקה הנדון דלוקין העדים אם הוזמו דאין מזהירין מן הדין ואי דבכה"ג מזהירין מן הדין דבכלל מאתים מנה ובעלמא אין מזהירין דאפשר שיש להשיב על הק"ו כמו שכתב במבוא התלמוד לר' שמואל הנגיד משא"כ כאן ודאי דמזהירין ובמיתה אפשר דאין עונשין אף בכה"ג כמו שכתב הכסף משנה כי היכי דלא תיהוי ליה כפרה אבל לא במלקות אכתי יקשה הא דמייתי התם במסכת מכות (דף ל"ה ע"ב) ערות אחותך בין מן האב ובין מן האם הרי דאף בכה"ג אין עונשין מהדין דמייתי התם בין לעונש בין לאזהרה ואמנם אפשר לומר לפי מה שכתב המ"מ ריש הל' מאכלות אסורות דהיכא שנאסר בביאור מן התורה תו מצינו לענוש מדין ק"ו א"כ כאן ודאי דאיסורא דעבדי עבדי והק"ו לענין מלקות וליכא לאקשוי מיתה תוכיח דהתם כי היכי דלא תיהוי ליה כפרה כו' יש ליישב דברי הכ"מ:

ע"ש מה שכתב הרמב"ם (הלכות עדות פ"כ הלכה ד') העיד העד כו' ואין להם שגגה ואין צריכין התראה לפי שאין בהן מעשה כמו שבארנו והכ"מ כתב דברי רבינו קשה להולמם כו' יע"ש ולכאורה הא דמסיק רבינו טעם אחר שאין צריכין התראה ולא מטעם האמור בכתובות דמי איכא מידי דאינהו בעי קטל בלא התראה כו' דא"כ מאי מקשה במסכת מכות ותיפוק ליה מלא תענה ומאי קושיא אי לאו והצדיקו ה"א דאין לוקין דלא מצינו בכל התורה כולה שלוקין בלא התראה כמ"ש רש"י ז"ל בהדיא בהך דאומר (בדף ל"ב) דמהאי טעמא דעדי' זוממין דמשלמין ואין לוקין דלא מצינו בלא התראה ומיהו בבן גרושה ובן חלוצה לוקה מוהצדיקו את הצדיק כו' הרי דאי לאו והצדיקו לא היה לוקין ובמקום אחר נאריך בזה בעזה"י:

ע"ש במסכת מכות (דף ו' ע"א) מתני' על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת כו' אם מתקיימת העדים בב' למה פרט הכתוב שלשה אלא לומר לך מה שנים נמצא אחד קרוב או פסול כו' ר"ע אומר לא בא הכתוב להקל על השלישית אלא להחמיר עליו אמר ר"י במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן קיימת ובתוספת בד"ה בד"א בדיני נפשות פי' בקונטרס משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה כו' ונראה לר"י דלא שייך להקיש כו' דבע"א שבועה מיהא בעי כו' עכ"ל הרצון בזה למאי דלא ידעינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה