פורת יוסף קלח

ובושת ופגם ודאי לאבוה וליכא למימר בשוטה דלאו בנות מחילה דא"כ לית לה בושת ופגם וה"ה קנס דכ"ש הוא אף במפתה ועיין בריטב"א מזה וק"ל:

שם ע"ב גמרא ומעלה מעל ריבה כו' עכ"ל ראיתי לבאר בכאן דברי הרמב"ם ז"ל (דהלכות שבועת פרק א' הלכה אב"ג) מי שנשבע שזרק איש פלוני צרור לים או שלא זרק הרי זה שבועת ביטוי נשבע שלא יזרוק פלוני צרור לים או שיזרוק הרי זה אינו לוקה אלא מכות מרדות לפי שאין בידו לא לקיים ולא לבטל ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שאפשר שיזרוק או לא יזרוק והתראת ספק הוא ואין לוקין אלא בלאו מפורש עכ"ל וכבר האריכו המפרשים ליתן טעם לזה אמנם בתחלת דבריו יש מקום עיון שכתב מי שנשבע שיזרוק כו' דאין חייב והוצרך לטעמים אחרים ואמאי לא משום דלאו שאין בו מעשה הוא דנשבע שיזרוק פלוני כו' שהרי הר"מ פסק נשבע שאוכל ולא אוכל הרי זה אינו לוקה דלאו שאין בו מעשה דלשקר דומיא דלשוא מה שוא לשעבר והוא במכות ויתבאר בזה בסמוך וא"כ למה ליה טעמא דאין לוקה ביזרוק משום דהוה התראת ספק תיפוק ליה דלאו שאין בו מעשה הוא לשעבר. אמנם אפשר לומר דמיירי שנשבע שיזרוק פלוני צרור זה לים והלך הוא בעצמו וזרקו לים דבכהאי גוונא הוה לאו שיש בו מעשה לכך אצטריך לטעמא דהתראת ספק הוא ועיין מה שכתבתי לעיל דלספר החינוך דכל לאו שאפשר לעבור מבלי מעשה אף שעבר ע"י מעשה אפ"ה אינו לוקה א"כ קשה כיון דלהבא לא יצא מכלל לאו שאין בו מעשה אף בעשה מעשה אין לוקין עליו גם דברי הר"מ (בפרק א' מהלכות אלו) וז"ל נשבע שלא אוכל כו' לוקה משום שבועת שקר לא תשבע בשמי לשקר והקשה הכסף משנה דאמאי לא מנה הר"מ לאו דלא יחל דברו ואינו יודע אמאי לא מנה הר"מ לאו דלא תשא את שמי לשוא דאמרינן בשבועות דלשוא לשוא תרי זימני אם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר ויתבאר לקמן באורך מזה א"כ אמאי לא מנה הר"מ ג"כ האי לאו. אמנם נבאר כי לפי דברי הל"מ בהלכות מאכלות אסורות והבאתיו לעיל דלאו דאתי באם אינו ענין אינן לוקין עליו וא"כ אפשר דעל לאו דלשוא אינו לוקה דלאו דאתי באם אינו ענין הוא ומדאצטריך לשקר ע"כ למלקות אתי דאי לאיסורא מלשוא נפקא כן היה נ"ל לכאורה אבל אחר העיון לא יועיל ולא יציל ונעתיק סוגית הגמרא במסכת שבועת (דף כ"א ע"א) דאמרינן בפי' ריבתה התורה מה לשוא לשעבר ופרש"י מדאפקי' בלשון שוא וא"כ מאי קושיא אימא דלהכי לא כתיב לשקר דהוה לוקה שתיים ואף אם נסבול זאת דהכי פירושו דמדאפקי' בלשון שוא ושוא לשעבר משמע ממילא דגם לשקר בעינן לשעבר דוקא אבל מ"מ יקשה קושיא אחרת דקאמר ועוד דאי לאו דאתי באם אינו ענין אין לוקין עליו א"כ מנלן דלוקה דאי מדכתיב לא תשא שמי לשקר הא אצטריך לנשבע לאוכל ולא אוכל דלשוא לא משמע אלא לשעבר ולהבא לא ידעינן לאו למלקות כלל ואפשר דלא יחל דברו מוכח דאיסורא מיהא איכא. והנה ראיתי לבאר מה דאמרינן במסכת שבועת (דף ד' ע"א) שבועה שלא אוכל כו' דלא לקי יע"ש בתוספת שהקשו ואימא דטעמא משום התראת ספק כו' וי"ל דמשמע ליה אף בהשליך ככר לים והתרו בשעת זריקה דהוה התראת ודאי עכ"ל. ויש להקשות דא"כ מהאי טעמא הוה נמי לאו שיש בו מעשה דכיון דע"י מעשה עבר הלאו אמנם לספר החינוך אתי שפיר כיון דאפשר לעבור מבלי מעשה אף שעבר ע"י מעשה נמי אינו לוקה עליו. אבל הר"מ לא סבירא ליה כן. ומ"ש הר"מ דאינו לוקה משום שוא שהתראת ספק הוא אף דכתבתי דמיירי שזרק החפץ לים כו'. א"כ הוה התראת ודאי י"ל דהתוספת כתבו בשבועות (דף ד') דלמאן דס"ל ביטלו ולא ביטלו אף זה התראת ספק הוא ויתבאר בסמוך וא"כ הר"מ ז"ל דפסק ביטלו ולא ביטלו א"ש. ומ"ש הלחם משנה שם לתמוה דמנא לן לחלק בין לאו מפורש ובין לאו שאינו מפורש י"ל דנפקא ליה ממה שכתבו התוספת