פורת יוסף קלו

קשיא דאיכא למימר דקאי אסוטה ולבועל והריטב"א ז"ל כתב וזה לשונו ויש מפרשים דאנמצא בה דבר ערוה פריך דלא מיעט מקרא דולו תהיה לאשה אשה הראוי' לו דוקא אלא בתחלת נשואין ואינו יודע היאך יאמר זאת דאי לסוטה ולבעל הדרא קושין לדוכתיה דהוה עשה ולא תעשה כמ"ש התוספת ואם נאמר לבועל דליכא כי אם עשה ועשה כזה יכול לדחות אותו עשה דקום ועשה זה מיקרי אינה ראוי' לו בתחלת נשואין וממועט מקרא דולו תהיה לאשה כמ"ש בסמוך והנה היה נראה לומר לפי סברת פני יהושע דכיון דלאו הבא מכלל עשה לא עדיף מלאו גמור א"כ הוא הדין בלאו ועשה כזה נמי מצי לדחות אותו עשה דקום ועשה אם נאמר כמו שכתבו התוספת בנזיר דעשה יכול לדחות שני לאוין אלא דזה ודאי ליתא דאל"כ תקשה הך סוגיא דיבמות (דף כ') דקאמר בשלמא מן הנשואין דלא אתי עשה ודחי ל"ת כו' דמן התורה אינה ראויה ליבום ואמאי לידחי אלא דע"כ דשאני הכי דעשה ול"ת כזו ודאי דלא דחי א"כ תקשה זאת. אמנם בהא דאמר במתני' שנא' ולו תהיה לאשה אפשר דאצטריך נמי האי טעמא אנמצא בה דבר ערוה דנהי דאית ביה עשה ולא תעשה ובלא"ה לא מצי דחי מ"מ נ"מ במה שאמר ולו תהיה לאשה דאי משום דאין דחי א"כ הל"ת כמאן דליתי' דמי דעשה יכול לדחות אותו אם נאמר כסברת הר"ר יוסף מירושלים שהביאו התוס' בקדושין (דף ל"ב ע"א) גבי מצות עשה שהזמן גרמא שכתב דלאו ועשה דחי עשה הלאו ועיין בפסחים בפרק אלו עוברין גבי יש חורש תלם אחד ובחולין (דף ק"מ ע"א) גבי שלח תשלח לדבר מצוה ובמשנה למלך הלכות שופר יע"ש היטב וא"כ ודאי דאי מטעם שאין יכול לדחות אם עבר ונשאה ודאי דלא לקי משא"כ לטעמא שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראוי' לו לקי עליה שפיר ואפשר להעמיס פי' זה בגמרא דקשיא ליה למה לי טעמא דלו תהיה לאשה תיפוק ליה דבלאו הכי לא דחי עשה ולא תעשה אלא ע"כ מהאי טעמא דלא ללקי עליה ודאי דלו תהיה לאשה מיותר הוא דלא נימא דדחי עשה לל"ת היינו אשה שאינה ראויה לבוא בקהל אלא דפריך אנמצא בה דבר ערוה ע"כ דלו תהיה לאשה משמע מדעתה א"כ אי אמרה לא בעינא ליה כו' ושפיר לקי עליה ופריך כל זמן דלא אמרה לידחי כו' ולא ללקי עליה ומשני כו' כמ"ש התוספת ודוק היטב:

בא"ד וא"ת כו' בספר פני יהושע כתב דמכאן מוכח דעשה כזה כו' והבאתיו לעיל בסמוך עיקר ראייתו דתירצו התוספת אחייבי כריתות ולא נקטו נמי בדבריהם חייבי עשה ג"כ אלא שמע מיניה כו' ואין זה הוכחה גדולה דאפשר דהתוספת חדא מיניה נקטי כו' ודו"ק ונעל"ד:

בדף מא ע"א האומר פתיתי בתו של פלוני הרי זה משלם בושת ופגם על פי עצמו. וכתב הרע"ב בפי' המשניות דמהו דתימא דלא מהימן להחזיק הלעז קמ"ל דניחא ליה כדי להשתכר בממון והתי"ט תמה עליו דהניחא שהוא לעצמה אבל אם הוא לאביה מנא ליה ופי' דקמ"ל דלא כן וחייב לשלם ומ"ש היכא שהוא לעצמה היינו בקטנה דלאו בנות מחילה דאל"כ הא מחלה או יאמר בבוגרת לדעת מי שסובר דכיון דבשעת בעילה לא היתה שלה שוב אינה יכולה למחול וא"כ קשה שפיר היכא שהוא לעצמה כשבגרה אח"כ וכבר הובא מחלוקת זה בספר פני יהושע הר"ן והרא"ה והבאתיו לעיל וכמ"ש מהר"ם מלובלין בתוספת בד"ה ועל אשת אחיו יע"ש. ויש לראות הא דאמר מהו דתימא אונס שאין הלעז גדול כל כך אבל מפתה כו' אמאי לא קאמר דאי הוה תני אונס ה"א לכך משלם דניחא לה להשתכר משא"כ במפתה דודאי לאביה דאי לעצמה הא מחלה לדעת מי שסובר דאף אם היתה בשעה בעילה אינה יכולה למחול ומ"מ אח"כ יכולה למחול וגם בקטנה אפשר דסתם מתני' ר"מ הוא דלא מיחייב קנס בקטנה וא"כ מתני' דקתני הרי זה משלם בושת ופגם ואינו משלם קנס ע"פ עצמו כו' משמע דבחדא גוונא מיירי ומכ"ש דתיקשי למאן דאמר דקטנה יכולה למחול וע"כ לאביה