פורת יוסף קלה

הרא"ש ז"ל תרתי מחד כו' ושוב מצאתי בספר זרע ברוך להרב הגדול מוה' מנחם מן ז"ל ששמע קושיא זו מהרב הגדול מוה' אברהם ברודא ז"ל ותי' דרבא בעי דיש בגר בקבר כו' א"כ על כרחך פליג אאביי והילכתא כוותי' דאביי ביע"ל קג"מ לבד עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין דהא הרא"ש פסק בהדיא בהך בעיא כאביי דבא עליה ומתה פטור וזה לשונו ואף דמיבעיא ליה לרבא מ"מ לא שבקינן פשיטותא דאביי משום בעיא דרבא יע"ש. ודע מה שכתב כן אף דללישנא קמא פשיטא ליה לרבא איפכא דחייב במתה מדבעי דיש בגר בקבר וכן כתב רש"י ז"ל להדיא ואפשר מאחר שמר בר רב אשי בעי לה דבעיא דרבא בחייב לאחר מיתה והתלמודא מסיק מילתא דפשיטא ליה לאביי מיבעיא ליה לרבא משמע כמר בר רב אשי. ובעיקר הקושיא אפשר דודאי מבתולה יתירא דכתיב גבי מפתה נמי אפשר לדרוש מיניה חיה ולא מתה דכל חד לפי ענינו דהרי בסקילה כתיב הנערה שהיתה כבר ועיין בתוספת מ"ש או אפשר דהרא"ש נקיט רישא דמילתא וסמיך אהא דמסיק שיתא קראי כתיבי:

במשנה האונס נותן מיד והמפתה לכשיוציא כו' עכ"ל הא דהדר נקיט מה בין כו' עיין בספר פני יהושע ואומרו האונס שותה בעציצו והמפתה אם רצה להוציא מוציא היינו נמי שלא יכנוס ועיין במהר"ם שיף ז"ל, והנה אומרו היתה שאינה ראוי' לבוא בקהל או שנמצא בה דבר ערוה אינה רשאי לקיימה משום נמצא בה דבר ערוה והיינו שזינתה תחתיו וכן כתב הר"מ ז"ל (בהל' נערה ובתולה פרק א') נמצא בה דבר ערוה תחתיו וכתב הכסף משנה דקדק רבינו לכתוב תחתיו דאם קודם לכן אינה נאסרת עליו וכבר היה אפשר לומר שנמצא בה דבר ערוה קודם לכן כגון שזינתה באירוסין תחת ארוס ראשון עם זה שלא כדרכה דודאי לענין קנס הוה בתולה דבאו עליה עשרה בני אדם ועדיין בתולה כולן משלמין קנס וכבר התבאר זה לעיל בחדושינו דג' ונטמאה כתיבי חד לבעל ולבועל ולתרומה דודאי אסורה עליו אלא דרבותא כתב דאפילו זינתה תחתיו דהיתה בתחלת נישואין ראויה לו אפ"ה אינה רשאי לקיימה דכיון דכתיב ולו תהיה לאשה מדעתה וכיון דאי אמרה לא בעינא ליה מי איתא לעשה כלל וכמו שיתבאר לקמן וכמ"ש התוספת ולכך קאמר דאינה רשאי לקיימה וכן הר"מ ז"ל לרבותא נקיט ולקמן יבואר עוד מזה בעזה"י:

שם ע"ב גמ' אין לי אלא היא אביה מנא לי' באונס היינו דאיהי מצי מעכבא בבגרה דאביה מצי מעכב והיינו דאין עליו איסור עשה עיין בריטב"א וק"ל:

בדף מ בתוספת בד"ה ניתי עשה ונדחה ל"ק לאו אשאינה ראויה לבוא בקהל פריך האיכא עשה ול"ת כו' וא"ת אמאי פריך והא מיעט קרא כו' עכ"ל הרצון בזה דאי נימא אשאינה ראויה לבוא בקהל פריך א"ש דלא מיעט קרא כיון דבשעת נשואין היתה ראוי' לו לא ממעט מקרא דולו תהיה לאשה כמה שכתב הריטב"א ז"ל אבל דא"כ לא פריך כלום דהוה עשה ולא תעשה וע"כ אנמצא בה דבר ערוה והוקשו להם שפיר דהא מיעט קרא. ובזה יתישב נמי אימא דאנמצא בה דבר ערוה פריך דליכא כי אם עשה דמיירי שזינתה עם זה בעודה תחת ארוס הראשון שלא כדרכה דיש לה קנס כמ"ש לעיל וליכא כי אם עשה דונטמאה כמו שכתבו התוספת ביבמות (דף ג' ע"ב) דלא יוכל בעלה הראשון היינו בעל אבל בועל עשה הוא דאיכא ועשה כזה דחי אותו עשה דקום ועשה כמ"ש בספר פני יהושע כאן דעשה הבא מכלל לאו ודאי דעשה גמורה דקום ועשה יכול לדחות אותו והבאתיו לעיל א"כ פריך שפיר ליתי וידחה כו' אלא דאי הכי הוה לא מקשה מידי כיון דבתחלת נשואין לא היתה ראוי' לו ודאי דנתמעט מקרא דולו תהיה לאשה אלא ע"כ דפריך אנמצא בה דבר ערוה וכגון שזינתה תחתיו כו' ואף דלישנא דתלמודא דאמר ניתי עשה וידחה לא תעשה משמע ל"ת ממש אפשר דלאו הבא מכלל עשה נמי קרי ליה ל"ת ומיהו אמתני' ודאי דהא דנתן טעם שנאמר ולו תהיה לאשה ודאי דלא