פורת יוסף קלב

כרחך צ"ל כן ומיהו ר"ל מוקי נמי כר"נ ומוקי מתניתין כר"מ דסתם מתניתין ר"מ היא כנ"ל ודוק:

ודע הא דכתב בספר פני יהושע דלר"י חייב בחייבי כריתות שוגגין ולר"ל פטור א"כ מאי פריך בפסחים (דף כ"ט ע"א) האוכל חמץ של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל מאן י"א ר"נ ב"ה הוא כו' ופירוש רש"י דפוטר חייבי כריתות מתשלומין יש טועין ומקשין כו' היינו דהתם ר"י אמר מאן י"א כו' יע"ש:

מפירוש מהרש"א ז"ל אי ר' יצחק קשיא ממזרת כו' אין להקשות אימא דרבי קרא נערה הנערה לחייבי לאוין וי"ל דא"כ חייבי מיתות בית דין נמי כמ"ש התוס' לעיל ובזה יתישב נמי לרבנן כו' ומיהו בזה י"ל דרך אחר דא"כ חייבי כריתות מנלן כו' וכהאי גוונא כתבו התוספת לעיל עכ"ל דברי מהרש"א ז"ל צריכין עיון דודאי גם לר"י תפול קושיא זאת דאי דרבי קרא ח"כ מנלן ואמאי כתב דוקא לרבנן יש לתרץ כן וכן כתב מהר"ם שיף ז"ל דאין לומר דרבי קרא דא"כ חייבי כריתות מנלן יע"ש והנה היה נראה לומר לפי מה שכתב הרב הגאון הגדול מוה' דוב בפתיחה בספר פני יהושע דעל כרחך ר"י לא סבירא ליה דחייבי לאוין תופסין בה קידושין דלא יקח ע"כ לדידיה באנוסת אביו דאי לשומרת יבם ולעבור עליו בשני לאוין הא איהו ס"ל דח"כ אין לוקין כו' וכבר הבאתיו לעיל בחדושינו במסכת יבמות וא"כ א"ש דודאי לר"י ליכא למימר דח"כ מנלן כיון דאיהו ס"ל כר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וחייבי לאוין וח"כ מחד קרא נפקי כו' אלא דכבר כתבתי שם דלר"י פשיטא דלא קשה תיפוק ליה משום דודתו דאי משום דודתו אין לוקה ולאוי נוכראי לוקה כמ"ש דנהי דמיעטה התורה דח"כ אין לוקה היינו לאו דכתיב גבי כרת אבל לא לאו אחר אלא דאפילו אם נימא כן פשיטא דיקשה דאימא חד לחייבי עשה וחד לחייבי כריתות וחייבי לאוין מנלן דמשלם קנס אימא דלוקה ואינו משלם כו':

אמנם כן י"ל דכיון דר"י על כרחך סובר כר"ע אם נאמר כמ"ש א"כ אימא דס"ל כר' ישבב אליביה דר"ע אי טעמיה דנפשי' קאמר דאפילו חייבי עשה אין קידושין תופסין בה וא"כ כיון דאיתרבו חייבי עשה הוא הדין חייבי כריתות וחד קרא לחייבי לאוין דמשלם ואינו לוקה. ואין לומר חדא לחייבי עשה דכהונה כגון בעולה לכהן גדול דודאי קידושין תופסין בה י"ל דאחדא מילתא לא שייך לאוקמיה קרא ומנא לך להקשות ומהרש"א ז"ל יסבור כסברת המשנה למלך דוקא בעולה לכ"ג ולא חללה דחייבי עשה כו' וא"כ ע"כ חדא לחייבי עשה וחייבי כריתות וחדא לחייבי לאוין. ומיהו אנן פסקינן כרבנן דחייבי כריתות לא פטרי ממון. אמנם אי קשיא לי הא קשיא לי דאימא כר"ע אתיא דרבי קרא ולא אצטריך אלא חדא לחייבי לאוין וחדא לח"כ ואי דיקשה הניחא אי ר"י אליביה דנפשיה אמר י"ל דאפשר דלריש לקיש פשיטא ליה דר' ישבב טעמיה דנפשיה קאמר אלא דקשיא א"כ חייבי מיתות ב"ד נמי כמ"ש מהרש"א ז"ל יע"ש היטב ומ"ש שם בפתיחה דר"י ע"כ כר"ע כו' ותי' כן לשיטת הר"מ ז"ל כמו שיתבאר בסמוך יש להקשות לשיטת הר"מ אין זה הוכחה דאפילו אם נימא דאין לוקין על חייבי כריתות אפילו בלאוי נוכראי לא קשיא ותיפוק ליה משום דודתו שכתב בספר המצות בשורש התשיעי דאפילו היה אמרה תורה לא יאכל שרץ הארץ אלף פעמים אפ"ה היה לוקה אחת והיכא דאמר בגמרא לעבור עליו בשני לאוין היינו לעונש יתירא אם לא שאמר בפירוש דלקי תרתי כו' והאריך בזה יע"ש וא"כ אין ראיה דכאן נמי אמר לעבור עליו בשני לאוין היינו לעונש יתירא ואף דודאי היה לוקה שתיים גם לשיטת הר"מ כיון דשני שמות הן מ"מ אין קושיא לר"י דסובר דאין ממזר אלא מח"כ כו' ע"כ דלעבור עליו בשני לאוין לעונש יתירא ודוק לפענ"ד:

ובתוס' בד"ה מתניתין כמאן מוקים ליה תימא דתיקשי לרב פפא גופא כו' עכ"ל והנה לפי מה שכתב הר"מ דכל חייבי לאוין אינן לוקין עד שיקדש ויבעל והקשו עליו מהך