פורת יוסף קלא

ר"מ היא ועוד דאמאי לא כעולא דהתם ביתומה ומפותה מלאוקמי כר"מ ודוק לפענ"ד:

בדף לד ע"א ר"ש היא דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמיה שחיטה היא. והמקשה דסבר דלאו ר' שמעון הוא צריך לומר דטעמא דשור הנסקל משום דלאו דמרי' קטבח ור"מ ורבנן בהא פליגי אי דבר הגורם לממון כממון דמי או לא ומיהו באמת דמסיק דרבנן דהכי ר"ש הוא ניחא ליה למימר כולהו חד טעמא דכ"ע דבר הגורם לממון כממון דמי אלא דפטור משום שחיטה שאינה ראויה והא דקאמר ור"מ סבר לה כר' יעקב ה"ה רבנן מצי סברי הכי אלא נקיט מילתא דפסיקא כו':

או יאמר דכי פליגי רבנן אשארא ע"ז ושור הנסקל ומיהו ע"ז נמי לא כיון דמוקי בטבח ע"י אחר ועיין בספר פני יהושע יע"ש וק"ל:

ע"ש גמרא ואי בטובח ע"י אחר מאי טעמא דרבנן דפטרי כו' לפי מה שכתבו התוס' בחולין (פרק ראשון דף י"ד) עלה דהשוחט בשבת ובי"ה שהקשו דהוה מומר לחלל שבתות ותירצו יע"ש דמשמע דבפעם אחת חשיב מומר בשוגג וא"כ מאי קושיא אימא דמיירי ששחט במזיד בפרהסיא דהוה מומר לחלל שבתות ושחיטתו פסולה והוה שחיטה שאינה ראויה ואפשר דמשום הכי השמיט הטור בי"ד דבפעם אחת חשיב מומר בפרהסיא יע"ש ואפשר דגנב כשהוא טובח לאו בפרהסיא הוא טובח וצ"ע ודוק ובחדושינו במסכת חולין נאריך בזה בעזה"י:

ובתוס' בד"ה בשוגג יאכל פירוש בו ביום וכן מוכח בפרק כירה כו' עכ"ל עיין בחדושינו בחולין (דף ט"ו) ואין להקשות תיפוק ליה מדמזיד לא יאכל היינו על כרחך עד למוצאי שבת כמו שהוכיחו התוספת לקמן א"כ על כרחך בשוגג יאכל היינו בו ביום ואי דנאמר במזיד לא יאכל עולמית כפירש"י נמי מוכח דבשוגג יאכל בו ביום דאל"כ היינו ר"י ממש בין שוגג ובין מזיד וי"ל דר"מ סבירא ליה דבשוגג יאכל הוא במוצאי שבת ואחרים מותרין בו ביום ור"י סובר בין הוא ובין אחרים למוצאי שבת ועיין בגיטין ובחדושינו למסכת חולין נאריך בזה בעזה"י יע"ש היטב ודוק:

ע"ש גמרא ולמאן דאמר דרבנן מאי טעמייהו דרבנן דפטרי כו' יש להקשות אימא למאן דאית ליה דמעשה שבת מדרבנן סבירא ליה דהך ברייתא מיירי בטובח ע"י עצמו ורבנן לית להו מת ומשלם כמו שמוקי רבה לקמן ומתני' דהכי כשאר אמוראי וצ"ע:

שם ע"ב בשלמא ר"י כו' ועולא מוקי למתני' דהתם ההיא דמכות כהלכתא ויש לראות לר"מ דאית ליה דלוקה ומשלם לא סבר הך גזירה שוה ואין כאן מקומו להאריך ודוק:

בדף לה ע"א גמרא והא תנא דבי חזקיה מה מכה כו' לעולא לא ניחא ליה לאוקמיה מתניתין בלא אתרו ביה וא"כ קשיא רישא דאעפ"י שהן בכרת ולא מפליג בדידיה היכא דאתרו ביה י"ל דלוקמיה מתניתין כתנא דבי חזקיה ודוק לפענ"ד:

שם ע"ב מתניתין כמאן מוקים ליה אי ר"נ ב"ה קשיא אחותו ואי ר"י קשיא ממזרת ע"כ כר"י ס"ל עכ"ל. הנה לשיטת רש"י ז"ל דבשוגג אינו פוטר כרת מתשלומין כמ"ש לעיל א"כ מאי קושיא ממתניתין אי ר"נ ב"ה קשיא אחותו וכן הקשה הריטב"א ז"ל ובספר פני יהושע ותירוץ דהא דפי' רש"י כן היינו אליביה דר"י משא"כ הכי קיימינן אליביה דריש לקיש דאין חילוק בין שוגג למזיד יע"ש ולפ"ז הא דקאמר הניחא אי סבר לה כר"י איהו נמי מתרץ לה כר"י ואמאי לא דאי סבר כר"י בלאו הכי ניחא דמוקי מתני' כר"נ ב"ה ולא קשיא מאחותו דאיכא לאוקמיה בשוגג אלא דאמר שפיר דמצי לאוקמיה מתני' אליביה דהילכתא. או יאמר דע"כ מוקי ליה כר"י דאל"כ אלא כר"נ ב"ה דהא ר"נ אפשר דסובר דאין לוקה ומשלם ולא יסבור כר"י דהא דאמר דחייבי כריתות פטורין מתשלומין היינו בלא התרו ביה למלקות אע"פ כן כיון שהזיד בכרת פטור מתשלומין ולא קשיא אלא כר"ל על